האכזבה מהליכוד, המחזור של המחנה הציוני, הבלבול של מרצ, המחתרתיות של ש״ס והעקביות המנצחת של הבית היהודי. לא לא, הטיפוגרפיה
הטיפוגרפיה של בחירות 2015
מאת מאיר סדן
12.02.15

נדמה שבחירות 2015 תפסו את המועמדים לכנסת תוך כדי הכנות. הרחובות והצמתים נקיים יחסית משלטי תעמולה ואתרי האינטרנט של רוב המפלגות מסתפקים בעדכון תוכן שטחי או בפורמט מינימלי המציג את עיקרי הקמפיין (היוצאת מן הכלל היא מפלגת יש עתיד, שהשיקה אתר חדש ועשיר). התמקדותם של הקמפיינים בפייסבוק ככלי המדיה העיקרי מציבה אותם ראש בראש: קליפ של הבית היהודי עלול להופיע מיד אחרי תמונה שהפיץ מטה ההסברה של המחנה הציוני, ולאחריו יופיע סטטוס של ראש הממשלה. במצב כזה, מעניין לבדוק באילו אמצעים מנסים להשפיע עלינו הדימויים המתקיפים אותנו בתקופה זו. רשימה זו סוקרת את הקמפיינים הבולטים במערכת הבחירות הנוכחית בראי הטיפוגרפיה שלהם. הסקירה תעסוק בהיבטים הוויזואליים של הקמפיינים בלבד, ויש לציין שאין בהכרח חפיפה בין מצבו החזותי של הקמפיין להצלחתו בבחירות. עם זאת, אתם מוזמנים לנסות להבין יחד איתי היכן, אם בכלל, יש קשר בין הדברים.

-

יש תקווה
מבט בלוגו של יש עתיד מעלה באוב זיכרונות של מפלגות מרכז מימים עברו. בדרך כלל קמפיינים אלה מפגינים ממלכתיות בבחירת הפונט – מפלגת המרכז, למשל, בחרה ב״אורון שמן״ בעוד שבמפלגת שינוי הלכו על ״נרקיס תם שחור״. את הפונטים האלה מעבירים בד״כ תהליך אחיד: הרחבה או הצרה קלה והטיית האותיות בכיוון הקריאה, בתקווה שהדבר ירמוז על חשיבה קדימה, חתירה למטרה או כל ערך דומה מהסוג הזה. במפלגת יש עתיד החליטו להעז קצת ובחרו פונט מלא אופי – ״דרום״ בעיצוב מיכל סהר. גם את הפונט הזה הטו בכיוון הקריאה, מה שגרם לכל אות להתעוות בצורה שונה והתוצאה – צורמת. הסיבה לכך היא שצורותיו של פונט ״דרום״ מדמות משיכות מכחול או טוש רחב, והטייה מלאכותית מעוותת את האפקט ולמעשה מבטלת אותו. עם זאת, יש לציין לטובה את הבחירה באותיות “נע” ו”מעודד פשוט” בעיצוב עודד עזר. הפונט של עזר אמנם עובר הטיה מחרידה בסיסמה ״נלחמים על המדינה״, אך בשאר הקמפיין הוא מופיע בצורתו המקורית. אף על פי שמדובר בשני פונטים שונים, הם מתפקדים היטב יחד ויוצרים תחושה של קמפיין מגובש, המיישם את השילוב באופן מדוד ומושכל במקומות שונים בקמפיין.

10498371_882833685108317_2696917365766648149_o

חדש על המדף
הקמפיין של כולנו-כחלון מציג תמונה של מפלגה שמנסה לעשות דברים קצת אחרת. לוגו המפלגה הנטוי משתמש באות לא שגרתית, עגלגלה ובעלת קיטומים משונים, שהנטייה שלה נראית טבעית לצורותיה ולא מאולצת. ריווח הלוגו צפוף יתר על המידה כך ששתי המילים בה, ״כולנו כחלון״, מתנגשות זו בזו, מה שמחייב שימוש בשני צבעים בכל יישום של הלוגו. סיסמת הקמפיין, ״כחלון. נטו בשבילי!״ מופיעה באות ישרה וגבוהה ונותנת לסיסמה נפח אמין. את הקו הטיפוגרפי הרועש יחסית מאזנת פלטת צבעים מאופקת ורגועה, המורכבת כולה מתכולים ואפורים. מצד אחד מדובר בהישג של מפלגה שהצליחה לגבש סגנון ויזואלי מובחן; מאידך, השפה הוויזואלית נוקשה יחסית ומעניין לראות איך תתפתח בהמשך הקמפיין.

10420164_1576166215960904_1848938276479871170_n

מקצועיות מפוזרת
הקמפיין הצבעוני של מרצ מסמן שיפור מתמשך. השפה שגובשה עבור הקמפיין שומרת על לוגו המפלגה מהשנים האחרונות (באות ״זורע״) ומשלבת אותו עם ״מטאלי״ הפופולרי של פונטביט. ייזכרו לטובה גם סמליל ה-״17 במרצ״ שהופיע בתחילת הקמפיין, ו״מהפך עם מרצ״ שליווה את כל מסרי הקמפיין ועיטר את פינת הכרזות דרך קבע. נראה שהקמפיין הנאה לא היה אפקטיבי מספיק, ובשלב מתקדם יותר החליפו אותו הפונט ״מעודד פשוט״ עבור מסרים שוטפים ו״אלמוני״ של אאא, אות חדה ופשוטה, עבור הסיסמאות. מדובר אמנם לא בהכרח שליליים, אבל חוסר העקביות יכול להתפרש כבעיה בהקשר של קמפיין בחירות מתמשך.

10410770_10153027353368128_2326673105103903213_n_1 10483916_10153128886388128_4021132680135118057_n

סוס מנצח
קמפיין מפלגת הבית היהודי הוא דוגמה למוצר בוגר במונחי בחירות בישראל. הקו הגרפי החזק, הנשען על פלטת גוונים מצומצמת וייחודית, עומד במבחן הזמן – זו מערכת הבחירות השלישית שהוא משתתף בה. המערכת הטיפוגרפית מתבססת על טיפוס אות אחד: ״פורמולה״ של פונטביט; הלוגו, סיסמאות הקמפיין וכל הטקסטים למעשה נכתבים באות הזו, החל משלטי החוצות ועד לסיכות הדש, ומוכיחים שקמפיין עקבי הנשען על נוסחה גרפית פשוטה יכול להיות אפקטיבי יותר מכל תחכום ויזואלי.

unnamed

גרילה-שיק
דוגמה נוספת לקמפיין פשוט וממוקד, לא בדיוק מפלגתי, הוא של ארגון ניצחון 2015 הפועל למען החלפת השלטון. פלטת הצבעים המוגבלת מורכבת משלושה גוונים כחולים/ירוקים שמלווה אותם פונט״מנדטורי״ בעיצוב ינק יונטף בשני סגנונות צרים. אות זו מושפעת מאותיות עץ שהיו בשימוש בתל אביב של ימי המנדט הבריטי, והיא נחשבת לאות ראווה בעלת קריאות נמוכה – האותיות נסתמות בגדלים מסוימים ובחלק מהגדלים הפונט נראה צר מדי. במקרה של קמפיין זה, אי־השלמות מאזכרת פוסטרים של פעם, פשקווילים עם טוויסט, ומשדרת אווירה של דחיפות ותכליתיות שמשרתת היטב את המסר גם אם על חשבון קריאות מושלמת.

10925494_816497801745864_2510830239902795541_o

מישהו ויתר
מפלגת הליכוד מנהלת את הקמפיין המאכזב ביותר מבחינה טיפוגרפית, הנשען על סיסמה המותקנת בפונט ״אלגנטי״ של פונטביט (בהטיה לכיוון הקריאה, כמובן), ותחתיה, על רקע כחול גרדיאנטי שמזכיר קרן לייזר אימתנית, נורות המילים ״רק הליכוד, רק נתניהו״ באות פרנקנשטיינית, תוצאה של פירוק והרכבת לוגו המפלגה. ״הליכוד״ הוא כנראה אחד הלוגוטייפים המזוהים ביותר כיום בישראל, אבל פעולת הנתיחה המשונה שנעשתה בו רק כדי להרכיב שם חסר למ״ד תמוהה במיוחד; הנו״ן למשל פוערת חללים ריקים בתוך שמו של נתניהו. האות קו״ף, גם היא מופיעה פעמיים, היא למעשה ה״א עם קצה תחתון מעוגל למחצה. המחדל הטיפוגרפי הזה מתנגש חזיתית עם הפונט המשני, שהניואנסים העדינים שבו, כגון הכניסות באותיות זי״ן ומ״ם סופית, מרגישים כמו בררת מחדל שאין בכוחה לאזן את פונט הלוגו המפלצתי.

10347223_829724073750923_754056971290502177_n

קדימה-אחורה
המחנה הציוני, מותג הגג של מפלגות העבודה והתנועה, גייס לצורך הקמפיין אות מיוחדת למראה – ״אלנבי סנס״ בעיצוב מיכל סהר, שעוצבה בהשראת אות ״הדסה״ הקלאסית. ייתכן שאות זו מוכרת לבוחר הישראלי כאות הלוגו של מפלגת השלטון הקודמת, ״קדימה״ (גם אז בהטיה קלה לכיוון הקריאה – איך לא?). זוהי אות חזקה, אסרטיבית ומלאת ניואנסים בלתי שגרתיים. מצער לראות שהבחירה באות זו, שאמורה להיות יוצאת דופן וחדשנית, הפכה לקלישאה לאור השימוש שכבר נעשה בה. בעניין זה נזכיר את קמפיין הבחירות השני של ברק אובמה, שביקש לחזור ולהשתמש בפונט Gotham המוצלח מהקמפיין הראשון, ובחר לרענן את הבחירה בעזרת גרסה סריפית שעוצבה במיוחד עבורו. סיסמת הקמפיין ההוא אגב היתה “Forward”. ו״אלנבי סנס״? הוא בעצמו גרסה של ״אלנבי סריף״, אות מעניינת שעוד לא נראתה בשימוש נרחב…

header

בחזרה לעתיד
ש”ס, שאף פעם לא היתה ידועה בעקביותה הטיפוגרפית או במקצועיות-יתר, מנהלת קמפיין מוזר אך עקבי וכמעט מונוטוני המבוסס על אות מלוכלכת, אולי בסגנון מכונת כתיבה, תחת הסיסמה ״המהפכה חוזרת״. מלבד הפונט המלוכלך, המופיע שחור על גבי לבן א-לה מאה שערים, אין שום אלמנט נוסף בקמפיין. במונחים מקצועיים מדובר במהלך פשטני להחריד – אות ״מלוכלכת״ שתפקידה לאייר ״מהפכה״ או ״עוני״, ולמעשה פשוט נראית כפי שהיא – מלוכלכת. הדבר המפחיד הוא שזה עוד עלול להוכיח את עצמו כקמפיין האפקטיבי של מערכת הבחירות הזו.

10624627_1040686495958586_441097874877907416_n

בשידור חוזר
מעניין להשוות את הקמפיין של שס עם הקמפיין של יחד, מפלגתו החדשה של אלי ישי. מבחינה גרפית מנסה יחד להיות ייחודית כמה שפחות עם אות ברורה ועבה הנוטה לכיוון הקריאה בליווי צבעי כחול, לבן ואדום. אם את דגל ישראל המתנופף ברקע היה מחליף דגל ארה״ב, היה בקלות אפשר למקם את הקמפיין בעונת בחירות אמריקאית למהדרין. אי אפשר למצוא כל ייחוד בהחלטות שנעשו בקמפיין הזה ואפשר בקלות להחליף את המסרים בו בכל מסר גנרי אחר. עם זאת, מי אמר שהייחודיות משתלמת?

10428570_663343813774406_2770808516229759969_n

לא מתאמצים
ישראל ביתנו מציגה קמפיין צורם ויזואלית ולא אחיד ברמתו. סכמת הצבעים הכחולה, שמזכירה את צבעיו של בנק לאומי, לא מצליחה לאכלס את הסיסמה ״תכל׳ס ליברמן״ בפונט מלוכלך ודרוס, לצד המסר המשני, ״אריאל לישראל – אום אל פחם לפלסטין״, באות נקייה יחסית אך חסרת כל קשר לאות הראשית.

10923648_906930396006267_2075899182587239182_n

מה חד״ש?
על הקמפיין העברי של הרשימה המשותפת לייצג טווח רחב של דעות ועמדות המוכלות תחת גג אחד. המסרים מנסים להתמקד בערך המשותף – השאיפה לשיוויון זכויות מלא בין יהודים וערבים. בקמפיין שאינו מתנחמד או מנגיש את מסריו לקהל היהודי המיינסטרימי, מככב פונט מנדטורי ונוסך (בדומה לקמפיין V15) אווירה לוחמנית. הפונט משולב עם פונט דומה בערבית שאין לי את הכלים להעריך, אך נראה שהפונטים משלימים זה את זה ומתפקדים בהרמוניה יחסית, בייחוד בלוגו הרשימה הפשוט, המזכיר חותמת בירוקרטית. עד לזמן כתיבת שורות אלה הקמפיין מתהדר בדימוי הבודד של כתובת ״ערבים החוצה״, ולפחות מבחינת מסרים הוא מרגיש פלקטי מדי. הדבר מתנגש עם השפה הגרפית החריפה, שנדמה שמבקשת לומר דברים משמעותיים יותר מאשר דברים כלליים באשר לגזענות.

mneshu

מחשבה אחרונה לסיכום
בתחילת 2015 הפיצה מפלגתו של יאיר לפיד עיתון דמיוני, בן דמותו של ידיעות אחרונות, שבו נשאו אותיות כותרת צעקניות את מסרי התעמולה של המפלגה. המהלך המבריק הזה חשף, במודע או לא במודע, את חוקי המשחק: מי שישלוט בסדר היום של מדורת השבט יהוכתר כמנצח. נדמה שהתעמולה האמיתית, חשופת השיניים וחסרת הרחמים, מתרחשת על דפי כמה מהעיתונים הנפוצים במדינה, המקדמים כל אחד בדרכו אג׳נדה פוליטית מסוימת. זהו מהלך יעיל יותר מכל פונט שאפשר לבחור.

paper

-

רוצים עוד בחירות מהזוית הטיפוגרפית? הנה פוסט של מאיר סדן על בחירות 2009 http://www.oketz.com/59.html

-

מאיר סדן הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מנהל קריאייטיב בפילטרנט, מנהל אמנותי של מגזין רידיזיין, מרצה לטיפוגרפיה ועיצוב אינטראקטיבי במנשר ויזם אירועי חפש את הטיפוגרפיה http://www.typespotting.org  

תגובות