נדמה לי שהגיוון הוא תוצר בלתי נמנע של שיטת עבודה בה אני בודקת את הפרשנות שלי לטקסט בכל מדיום אפשרי, בלי לדעת מה יווצר בכל סיבוב
עיקרי חרדתו של המלך סולומון – הדר בן צור
מאת אריאל פז
09.08.15
הדר בן-צור הציגה פרשנות תיאטרלית – איורית לספר ׳חרדתו של המלך סלומון׳ מאת רומן גארי בפרויקט עשיר ומגוון שכלל את הספר המאויר, בובות, קטעי וידאו, תמונות סטילס ועוד.

 

viewmaster
תוכלי לספר לי קצת על התהליך שעברת עם בחירת הנושא? אני זוכרת את אז׳אר בתור הסופר היחידי שלא אימלל אותי בתיכון, אבל למה בחרת דווקא בטקסט הזה?
זו שאלה של מה מניע ליצירה. כמעט תמיד אתחיל מטקסט – מילים מערבלות לי את הבטן. אני לא יודעת אף פעם להגיד איך העבודה תיראה בסופה, אבל ברגע שה-DNA של השפה והתוכן יושב אצלי בראש ובידיים (המקצב, האופי, הטון) משהו כבר ייצא.
יש קסם בחיבור בין וויז׳ואל לטקסט.
נדמה לי שכשהמתח הזה בין הדמיון למילים הכתובות מדוייק – אז דברים כמעט קורים מאליהם. הכתיבה של רומן גארי, בשילוב עם הדימוי המוביל בספר של כתם נפט מתפשט במפרץ בצפון צרפת, יצר את הניצוץ.

 

מה לגבי תהליך העבודה? אחרי הבריפים הסגורים של שנה שעברה היה מרענן לראות את הגיוון שוב, אבל קשה לגשת לטקסט ולאייר משהו חדש. בכל זאת, בפרויקט שלך הרגשתי שאכן מחדשים לי משהו (ולכן גם פניתי אלייך).
קודם כל תודה, מחמיא לשמוע. אני חושבת שזה קשור לתהליך עבודה. נדמה לי שהגיוון שאת מדברת עליו הוא תוצר בלתי נמנע של שיטת עבודה בה אני בודקת את הפרשנות שלי לטקסט בכל מדיום אפשרי, בלי לדעת מה יווצר בכל סיבוב.
מפחיד לקפוץ ראש לתוך בריכה ולצפות שהיא תתמלא במים בזמן שאתה באוויר, אבל כבר יש בי את הידיעה שזה ייקרה. אין מה לפחד מתהליך שלא יודעים מה יהיה בסופו.

 

1_book 2_book 5_book 4_book 3_book
הפרויקט שלך כלל ריבוי פורמטים מרשים ועשיר, מעבר לאיורים – בובות, סטילס, וידאו… למה בחרת לעבוד בכל כך הרבה מדיומים שונים?
אמנם התחלתי מאיור הדמויות, אבל הכל נרקם במקביל.
אחרי איור הדמות של המלך סלומון, ניגשתי לתפור את הבובה – בכלל לא במחשבה על ההגשה – אלא כדי לחוש מה סגנון התנועה שלה. איך הגפיים מתנהגות כשהן קמות לתחיה. ובאמת שבועיים אחרי שאיירתי ושבוע אחרי אחרי שתפרתי, דפק בדלת יואל (השחקן) והלסת שלי נדבקה לרצפה. פתאום ישב אצלי בסלון בחור שדומה גם במראה וגם באופי שתי טיפות מים למה שמונח על שולחן העבודה שלי.
אז ייצאנו לצלם.
הפסנתר שעמד על הקיר בהגשה הוא קישקושי דיו במכחול על דף – המחשבה עלתה בי בדמדומים לפני שינה, לוקח לי שלוש דקות לצייר את זה – ועדיין זה היה הפרט המרכזי בחלל ואובייקט משמעותי במסע שלי.
ככה נולד ריבוי פורמטים. כשדבר מוביל לדבר.
יש משהו שהיית עושה בצורה אחרת, במבט לאחור?
אולי הייתי מגיעה לימי הנחיה. בשבוע ההגשות ראיתי סביבי שאנשים שיצרו קשר טוב עם המנחה סביב הפרוייקט קיבלו מזה המון.

 

Roi-Salomon king-salomon
טיפים לסטודנטים הבאים אחרייך?
אנשים אוהבים אומץ. והומור.
ומשפט לסיכום!
האמת היא, שיותר מהכל – דברים טובים קורים כשאתה מוקף במי שמחייך אליך דוחף אותך קדימה. מצאתי אותם בבצלאל, תודה לאל שהם גם מצאו אותי.
תגובות