גיבור הסיפור, זכריה, הוא ילד ירושלמי חצוף שלא ידע "להדור פני איש וזקן". יום אחד זקנה "מכוערת" מפתה אותו לבוא לביתה בעיר העתיקה ומגישה לו מרק כשפים...
עמק הספרים המוזרים #4: פינוקיו התימני
מאת זאב אנגלמאיר
15.12.15

אחד הז’אנרים הספרותיים האהובים עלי הוא ספרי ילדים שיצאו בארץ והכניסו יצירות מופת מספרות העולם לכור ההיתוך הישראלי. כך יצאו לאור “גד ודן”, שהם מקס ומוריץ הישראלים עם איורים מקוריים של אחד, ו. בוש, ויש גם וריאציה על שתי ילדות קונדסיות ששמן “רות ורינה”: “מעשה מצחיק ומעציב, אשר קרה בתל אביב, בשתי ילדות מאד רעות, אשר הציקו לבריות”. סופן המחריד של הילדות הוא תמרור אזהרה נגד מעשי שובבות – “למחרת פלט הים שרידים שונים של בני אדם: כובע של קש ובו צמה, כפתור, מטפחת אדומה… אך איש לא הצטער על זה, כל איש אמר שכך נאה”.

פינוקיו בעדלאידע

 

מיקי מאוס שהפך ל”מיקי מעוז” עם חתימה מסולסלת בעברית של המאייר ו. דיסני, פופאי שהפך עם עלייתו לארץ ל”פופיק המלח”, (עם ביטויים באידיש מדוברת) וכיפה אדומה שהפכה ל”כיפה כחולה”, וריאציה מצמררת של הסיפור בתקופת השואה, שבה כיפהל’ה בורחת אל היערות, מספרת לפרטיזנים על מזימות הגרמנים הרצחניים, והם מצילים את היהודים.

כיפה כחולה נכתבה, לפי מה שסיפר לי טרטקובר בשיחת מסדרון בבצלאל, ע”י ברלוי עצמו. (במלחמת המפרץ הכנתי ספרון ששמו “כיפה אטומה”, שגם הוא… אהמ… קצת מוזר). כנראה היה צורך דחוף בדמויות ספרותיות מקומיות והגיור המהיר הגדיל והעשיר את המגוון וסיפק גיבורי תרבות חדשים ועסיסיים במיוחד.

פינוקיו זכה לעיבוד של אביגדור המאירי “פינוקיו בתל אביב”, ולסיפרון בהוצאת ברלוי, האהוב עלי במיוחד, ששמו “היה ילד טוב”, שאספנים מכנים “פינוקיו התימני”. גיבור הסיפור, זכריה, הוא ילד ירושלמי חצוף שלא ידע “להדור פני איש וזקן”. יום אחד זקנה “מכוערת” מפתה אותו לבוא לביתה בעיר העתיקה, מגישה לו מרק כשפים והוא בורח ממנה אל רחוב יפו. ילדים סביבו חושבים שמסכה מופלאה לו אבל אפו הארוך ואזניו הארוכות “טבעיים הם”. הוריו לא מזהים אותו “אתה לא בננו, לנו היה ילד יפה, פניו חלקים ולא בעל מום כמוך. לך לך לשלום ואל תוסיף יגון על יגוננו.” ומגרשים אותו בחרפה מביתם.

זכריה, פינוקיו התימני

 

מתרוצץ בנחלאות

 

ילד 05

בסוף הסיפור זכריה חוזר למוטב, עוזר לזקן פלאי שמחזיר לו את יופיו, ואת המכשפה הזקנה המכוערת, הפלא ופלא, הופך לנערה יפהפיה, “וכשגדל נשא את הילדה לאשה, ושניהם נזהרים מאד בכבוד זקנים וחיים יחד חיי אשר ועשר עד היום הזה”.

והדרת פני זקן

 

בחישוב זריז, אם הספר יצא לאור בשנות הארבעים, שני הילדים הללו חוגגים את שנות השמונים שלהם, ויפה מצידם שעדיין, גם בגילם המופלג הם נזהרים בכבוד זקנים.

תגובות