לא נשאר זכר לתשוקה הנפשית הבסיסית, היא מתועלת לאובייקט אסתטי, למוצר, למדף של איקאה או לקרואסון שקדים
מפעל חיים
מאת אמיר פרץ
20.06.14

״איך שלא נסתכל על זה, החיים שלנו בנויים מתבניות, מסגרות, ריטואלים, מכל מני סוגים, קטנים כגדולים. בתערוכה אנחנו מנסים להציף תבניות מהסוג הזה שאנחנו – במובן הרחב של אנחנו, חיים דרכן, מתמסרים להן, לעתים בעיוורון, במטרה לעשות סדר בבלאגן, שיהיה לנו נעים ונוח, ובלי לשים לב אנחנו פשוט נאחזים בפעולות האלה. כולנו הרי שואפים לנוחות, שיהיה לנו טוב, נעים, קל מפנק, וגם דואגים להפגין את זה החוצה, לתווך את זה לעולם ומתוך כך גם לעצמנו. כל הדברים האלה משתקפים דרך הפעולות שלנו; למשל ברשתות חברתיות או בטקסים כמו חתונה או מסיבת רווקות, דרך כל אלה אנחנו לוקחים חלק מנגנון הזה, משמרים אותו עובד ומתחזקים אותו.״

כך מתאר ניב תשבי את הנושאים שבהם עוסקת ״מפעל חיים״, תערוכת האיור המשותפת שלו ושל טל גרנות שהוצגה במסגרת ״שבוע האיור״ בתל אביב.

מפעל חיים

מפעל חיים

 

הנאהבים /  ניב תשבי

הנאהבים /
ניב תשבי

 

טל גרנות

״מסיבת רווקותתתתת״ / טל גרנות

 

טל וניב, שניים מהבוגרים הבולטים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בשנים האחרונות, עובדים כמעצבים וכמאיירים, שניהם בעלי סיגנון איורי אישי מובהק ושפה ויזואלית ייחודית. הם מצליחים לזכך לתוך החלל רגעים קטנים וטקסיים שהם על הגבול בין אישיים ואינטימיים לבין פומביים, מנגנונים שאנחנו מטפחים כביכול בלי לשים לב, אבל מודעים להם ולחשיבות שלהם לשימור תחושת היציבות שבשגרת היומיום. באמצעות איורים, מיצבים ואנימאציות התערוכה מציעה מבט נרחב על המושג ״רדי מייד״ ממספר אספקטים פיזיים ודיגטליים שלו, ולרלוונטיות שלו בחיים שלנו, ובוחנת את העולם שאנחנו חווים סביבנו אל מול ההשתקפות הוירטואלית שלו.

הם עוקבים אחד אחר השניה באותן מסגרות כמעט עשור, הכירו עוד בצבא כששירתו יחד בעיתון ב״מחנה״, אחר כך עבדו שניהם ב״ידיעות אחרונות״ ולמדו באותה כיתה בבצלאל. ״בבצלאל טל ואני גילינו שאנחנו עובדים טוב מאוד ביחד. אנחנו הפוכים בהמון דברים ומשלימים זו את זה היכן שחסר. בארבע השנים בבצלאל פיתחנו לנו שפה משותפת. אנחנו מתעסקים באותם תכנים כבר כמה שנים, עשינו את הוידאו ״עמוס וקארין״, יש לנו פרופיל פייסבוק של נופר פרץ חיים, דמות פיקטיבית שאנחנו מטפחים. כך ששיתוף הפעולה כאן, בתערוכה, היה מתבקש ומאוד משמח. אבל דווקא העבודה המשותפת על איור הייתה מאתגרת. זה תחום שעוד לא שיתפנו בו פעולה. לקח לנו זמן להבין איך אנחנו עושים את זה. לשנינו יש שפות מאוד שונות והיה מאוד מעניין למצוא את הדרך לשלב אותן.״

גרנות ותשבי. געים קטנים וטקסיים שהם על הגבול בין אישיים ואינטימיים לבין פומביים

גרנות ותשבי. רגעים קטנים וטקסיים שהם על הגבול בין אישיים ואינטימיים לבין פומביים

את התמה שמלווה את התערוכה ניתן לראות בעבודה ״קפה ומאפה״, רדי מייד מלאכותי כמו כוס חד-פעמית, הניתוק שלו וההצבה מחדש על עץ והחיבור עם איור שהוא אותנטי, רגשי ויצרי בתחתית הכוס עם צבעי מים אבל בורוד פוקסיה סינטטי ומנוכר. ניב: ״בתערוכה אנחנו מנסים להציף את הדברים ולא להמלט מהם, כמו שבחיים אנחנו לא יכולים להמנע ולהמלט. כמה שארצה לברוח זה תמיד יתקוף אותי איכשהו, כשמישהו יתייג אותי בתמונה או כשאתפתה לקנות את הצימוד המושלם והבלתי נמנע של קפה ומאפה”. טל: ״יש לי יחסים מורכבים מול המושג הזה כבר תקופה ארוכה, אם אני צריכה להזמין משהו במסעדה נורא קשה לי לבקש בצירופים שכתובים בתפריט, צירופים שמישהו הכתיב אותם, כאלה שאני בחיים לא הייתי חושבת עליהם ועכשו אני צריכה לגבות אותם כשאני מבקשת קפה ו-מאפה כי אמרו לי שזה צירוף קיים.״ ואם בנימה קצת יותר נוקבת; באיזשהוא מקום ובאיזשהוא שלב תשוקה לחומר, כמו גם תשוקות מיניות, מתועלות בסופו של דבר לדברים שהם ספק-צרכניים-ספק-תרבותיים, לא נשאר זכר לתשוקה הנפשית הבסיסית, היא מתועלת לאובייקט אסתטי, למוצר, למדף של איקאה או לקרואסון שקדים”. וניב מסכם – “…ובסופו של דבר יקראו לי ברמקולים של ארומה ועם המבוכה תבוא גם התחושה שאני נוכח וקיים. גם אני”.

מה שונה כשעובדים על תערוכה כזו מאשר פרויקטים אחרים?

טל: ״בתערוכה קיבלנו את החופש לייצר חומרים חדשים, שזה משהו שהרבה פעמים ברגע שאתה עובד על פרוייקטים משלך נוח לך תמיד לדחות אותם, אני הרבה פעמים עובדת על חומרים שלי שמשיקולי תקציב בדרך כלל לוקחים הרבה מאוד זמן, אני צריכה להתפרנס בדרך. הפעם קיבלנו תקציב הפקה ודד ליין מאוד דחוק שמאוד האיצו את הקצב ואני מאוד נהנת מזה שגם אחרי הלימודים אני יכולה ליצור משהו שהוא לעצמי, בלי שום לקוח, שהוא יותר אקספרימנטלי, שזה גם מה שהכי כיף עבורי, זה נתן לי הזדמנות להנות. זה גם כיף גדול שהיוזמה הזו קורית.”
ניב: “המחלקה לתקש”ח בבצלאל לקחה כאן החלטה אמיצה וחשובה שכלל לא מובנת מאליה, ואיפשרו לנו ליצור גוף עבודה חדש לחלוטין. דברים שלרוב לא רואים בנוף בארץ. תערוכות איור זה לא משהו שקורה כאן הרבה, השוק קטן, כולם נאבקים כלכלית ולהרים תערוכה זה דבר יקר ולא פשוט בכלל, כפי שלמדנו כאן. שבוע האיור הוא יוזמה מבורכת, פתאום יש הזמדנות לראות כל כך הרבה תערוכות בבת אחת. מקווה שלחגיגות השבוע הזה יהיו גם גלים והמשכיות״.

טל גרנות

״עסקית צהרים״ / טל גרנות

 

ניב תשבי

״Public״ / ניב תשבי

 

טל גרנות

״מאגמה צ׳אלנג׳ – מיונים למלכת המדבר״ / טל גרנות

 

cups

״קפה ומאפה״ / טל גרנות

tal2

 

niv1

״ללא כותרת״, פסל / ניב תשבי

 

talg1

״את הגזם יש להוציא ערב לפני האיסוף״, פרט מעבודת וידאו / טל גרנות

 

pic7

״Feeling Excited”, מיצב / טל גרנות וניב תשבי

 

צילומים: נטע אלונים

תגובות