כבוגרת המחלקה זה מאפשר לי להכנס לכיתה ולהבין את המקום של הסטודנטים. אני חושבת שהמערכת יחסים הזאת היא מעניינת כי בעצם אין בה ממש הפרדה, זה רק בראש שלנו. גריד, קומפוזיציה, אסתטיקה, משקלים, אוויר, פורמט, חלל, הם נושאים שמדברים עליהם באמנות ובעיצוב. זה משהו שמדברים עליו בכל הדיסציפלינות, אין באמת הבדל
ביקור סטודיו: שרון אתגר
מאת רעות קרניאל ורועי אלדר
21.01.16

“אני מדלגת בין העבודות. יש איזו שהיא מעגליות בסטודיו, כל פעולה מפרה משהו אחר אצלי במוח וככה זה מתפתח. כשהייתי בשנה השלישית בבצלאל קיבלתי מאבא שלי 97 ציורים שציירתי בגיל 4, בגן. זה היה כמו מטמון, בעיקר בגלל שזה היה הדבר הראשון, הדבר שהוביל לכל השאר. כשראיתי את העבודות דברים החלו לחלחל והיה ברור שיש כאן משהו עמוק שחיפשתי כבר הרבה זמן אבל עדין לא לגמרי הבנתי איך זה עומד להשפיע על המסע שאעבור”.

13

שרון אתגר, ילידת ירושלים, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2001) והסדנא לציור ורישום בירושלים (2007), היום מרצה לרישום ופיתוח צורה במחלקה, ומציגה את עבודותיה בגלריות ומוזיאונים בארץ ובארה”ב.

4

הסטודיו של שרון ממוקם בדרום תל־אביב, בין מוסכים ובתי מלאכה רועשים – אי קטן של שפיות, או לפחות חלל שקט המנתק את הפנים מהחוץ. “השקט נורא נעים לי”, היא מסבירה. “הטירוף הישראלי קצת פחות – אין שקט, אין שקט בעיניים. היו לי מחשבות לעבור למקומות שונים, שקטים יותר, אבל הגעתי למסקנה שאני צריכה את הקונטרה בכדי ליצור”.

את הסטודיו היא חולקת עם יעל בורשטיין, חברה ומרצה במחלקה. הסטודיו הצר, בעל התקרות הגבוהות והקירות החשופים, מעוטר כולו בעבודות השונות עליהן עובדות השתיים. חלקן גמורות, חלקן עדיין בעבודה – קולאז’י בד גדולי מימדים, לצד סדרות של קולאז’י נייר צבעוניים וציורי פסטל אקספרסיביים, המושפעים מעבודותיה של שרון כילדה. החלל מחולק לשניים על ידי קיר גבס שהרימו שתיהן ומאפשר לכל אחת לעבוד בנפרד אך לא במנותק. “יש ימים שזה קשה יותר, אבל למדנו להוקיר את הימים האלה. מצד אחד אנחנו מאוד מופרדות אחת מהשניה ומצד שני זה סוג של אתגר, מה שמאפשר לשתינו לדייק יותר, לחשוב יותר ולהיות איפהשהו כמעט בני אדם טובים יותר. אנחנו מאוד קרובות וחברות טובות הרבה שנים ומאוד מפרגנות אחת לשניה. העולם השלם שמתנהל בסטודיו בסמוך ליצירה מאוד מעניין. אנחנו יכולות לעבוד שעות בתוך הסטודיו ולא לדבר, כל אחת מעבר לקיר שלה. יש ימים שאנחנו מגיעות לסטודיו ולא אומרות שלום אבל הביקורת שלנו אחת לשניה מאוד משמעותית. יש המון קבלה, המון רצון לעזור ולמקד אחת את השניה”.

"משהו עמוק שחיפשתי כבר הרבה זמן אבל עדין לא לגמרי הבנתי". רישומי פסטל

“משהו עמוק שחיפשתי כבר הרבה זמן אבל עדין לא לגמרי הבנתי”. רישומי פסטל

 

10

קולאז’ים מנייר

 

8

ציורים

 

שרון מאוד אוהבת מוזיקה אבל מעדיפה לעבוד בשקט. על הקשר בין מוזיקה לאמנות היא מזכירה את מורטון פלדמן. “הוא דוגמא מעניינת ליחסים בין מוזיקאי לאמנות פלסטית; יצירותיו התכתבו עם אמנים אמריקאים שונים. אתה רואה מחול, שומע מוזיקה ואתה מקבל ‘בום’. בגלריה אנשים עומדים מול משהו דומם, והשאלה היא איך אתה יכול לייצר את אותו אפקט? גם אם זה בום שקט. רותקו לדוגמא ידע לעשות את זה מעולה. ככל שאתה יושב יותר אתה מרגיש שהיצירות שלו חיות, שיש ויברציה בתוכן. מתי שאתה מצליח, יש התרגשות שהיא כמו לשמוע מוזיקה, אבל כשאתה מסתכל על יצירות שהן שלך קשה לדעת מתי זה קורה”.

אתגר

שרון אתגר

 

מהר מאוד מבינים שהיא לא מפחדת לטעות וזורקת עבודות שלא מרגישות לה אותנטיות. היא מנסה ליצור את עצמה כל פעם מחדש על הקנבס. “אני יוצרת כדי להכיר את עצמי. אני מנסה לעבוד באפס תודעה,לחזור להיות ‘טאבולה ראסה’, רק מה שהגוף או היד יודעים לעשות. להצליח לחזור לצייר ללא השכבות האלה שנוצרות לנו עם השנים. לעשות את הפעולה לא מתוך מקום מלומד ומחושב זה מאוד קשה ומצריך אפילו סוג של מדיטציה שדורשת המון ריכוז דווקא כדי להפסיק לחשוב. אין באמת הפרדה ביני ובין היצירה שלי ולכן כשאני אומרת כנות, זה כמה אתה יכול להתקרב ולהיות אחד עם הדבר הזה שאתה עושה. זה תהליך שהוא לגמרי רוחני, זה המקום שבו אתה מנסה להתקרב פיזית לכך שהפעולות והדברים שאתה עושה יהיו הריפלקציה שלך. זאת לא מחשבה שמתקיימת בזמן היצירה אבל אתה מבין שקיים רגע כזה, שאתה שואל את עצמך מתי אתה יודע שזה הסתיים”.

3

קולאז’ נייר על קרטון, 2013

 

2

ללא כותרת, 31×20 ס”מ, 2013

 

אין כותרות או טקסטים נלווים לעבודותיה כי היא לא רוצה לעזור או לכוון. היא רוצה להעביר מסר שמשתמע לכמה פנים, שהצופה יכול לחוות באופן מאוד סובייקטיבי. “הרבה פעמים שאלתי את עצמי מה תפקידי כאמנית בעולם, כאמנית שבבסיסה מייצרת לעצמה, ללא תכלית כביכול. זאת לא אמנות פוליטית, אפילו לא נרטיבית. למה העולם צריך את זה? אני מבינה היום כשאני עומדת בתורים המשתרכים בכניסה למוזיאונים בחול – אמנות היא בסופו של דבר לייצר יופי בעולם. יופי הוא נעלה, מופשט, הוא מעל הפוליטיקה, מעל המלחמות ומעל העסקנות היומיומית”. כשהיא מתארת את תפקידה בעולם כאמנית וכיוצרת יופי ואסתטיקה היא מקבילה זאת ליצירת יקום מקביל.

ההר המוזהב, 28×39 ס"מ, 2013

ההר המוזהב, 28×39 ס”מ, 2013

 

לא יכלנו שלא להעלות את נושא האמנות מול עיצוב ומקום האמנות במחלקה לתקשורת חזותית. “השאלה היא מה הקשר והיחס בין עיצוב ומסר לבין אמנות? בעצם אין ממש רווח או הבדל בין הדברים, הם שזורים אחד בתוך השני. ברור שצריך לחשוף ולדבר על אמנות במחלקה, אבל ממישהו שמבין את האב של מאיפה הסטודנטים מתחילים ומה הם צריכים. כבוגרת המחלקה זה מאפשר לי להכנס לכיתה ולהבין את המקום של הסטודנטים. אני חושבת שהמערכת יחסים הזאת היא מעניינת כי בעצם אין בה ממש הפרדה, זה רק בראש שלנו. גריד, קומפוזיציה, אסתטיקה, משקלים, אוויר, פורמט, חלל, הם נושאים שמדברים עליהם באמנות ובעיצוב. זה משהו שמדברים עליו בכל הדיסציפלינות, אין באמת הבדל. השאלה היא איך לערבב את כל האלמנטים האלה ולהציע מסר מאוד ספציפי או מאוד מופשט”.

15

תגובות