הרעיון הבסיסי היה לקחת נושא שונה בכל פעם ולאלתר סביבו, מדברים ספציפיים (הקלטות שטח של קרחונים נמסים לדוגמא בסמינר של ״מזג אוויר״) לדברים עם קשר אסוציטיבי שלהם לנושא
סמינר סאונד 2 – אקו
מאת ניר שקד
08.06.14

איש יפני עומד מתחת לגשר ומקיש שתי אבנים אחת בשניה. פעם לאט. פעם מהר. פעם חזק ופעם חלש. צעדים איטיים מובילים אותו מצד אחד לצד השני. נקישות האבנים מהדהדות ומתגברות ובמהירות דומה הופכות לאיטיות וחלשות.

זה מה שראינו במקום חתולים, וזה מה ששמענו במקום ביונסה. לערב אחד, זה היה קשה. אני מודה. אבל לערב אחד התכנסו מספר סטודנטים ומרצים כדי לשמוע קרחון נמס ולראות נינג’ות רוקדות. להאזין לנגינת פסנתר מונוטונית, לקול אישה מעובד בגסות, לאלקטרוניקה נורדית לא מתפשרת אל מול דימויים אקראיים לכאורה. שזזים לאט. איש איש ראשו על ירך רעהו. חלק מרוכזים וחלק זולגים לחלומות רגעיים. היה יום ארוך לפני. ובכל זאת, חווייה רוחנית ומעשירה,  ואפילו קצת מינית, בהחלט נרשמה אצל כולם, וזאת היתה המטרה.

לפני שממשיכים לקרוא מומלץ ללחוץ פליי; פלייליסט של קטעים מתוך הסמינר

אורי סוכרי, יעל בורשטיין וגיא שגיא מכינים ומעבירים כבר בפעם השניה את סמינר הסאונד. acoustic images נקרא הסמינר הנוכחי שעסק ב-אקו. “אנחנו חברים ומכירים שנים רבות”, כך מסכם אורי את הכרותם של השלושה. הרעיון לערוך סמינר סאונד בבצלאל הגיע בעקבות חוויה של יעל, אשר במהלך התואר השני שלה ברויאל קולג’ בלונדון הלכה לסמינר סאונד שערך המנחה שלה לתואר, ג’ון ווזנקרופט. ג’ון השמיע לסטודנטים מוזיקה, הקרין מעט אימאג’ים והביא הרבה אלכוהול. יעל, כך אומר אורי, מדברת על זה מאז, כבר שנים, ולאחרונה החליטו לקיים סמינר באותה מתכונת גם בבצלאל.

“הרעיון הבסיסי היה לקחת נושא שונה בכל פעם ולאלתר סביבו, מדברים ספציפיים (הקלטות שטח של קרחונים נמסים לדוגמא בסמינר של ״מזג אוויר״) לדברים עם קשר אסוציטיבי שלהם לנושא. אפשר לטעון שגם ערב עם די ג׳יי הוא כזה, אבל בסמינר אין שום דגש על ריקודים אלא על הקשבה בתנאים נוחים לדברים שבדרך כלל לא תשמעו בשום מועדון או אפילו בבית.

“כל אחד מביא משהו משלו ואנחנו מכינים מזה סלט משותף, מתווכחים ובסוף מיישרים קו. יעל בדרך כלל מביאה הרבה רעיונות של ויז׳ואלז, גיא הרבה רעיונות של מוזיקה מתרבויות אחרות ותמיד רוצה שנעשה שמח ואני באופן עקרוני תמיד מביא דברים שמבאסים את כולם אבל יש להם סקס אפיל פסאדו אינטלקטואלי”. קריצה. “אנחנו מנסים לבחור דברים רלוונטים לנושא, מעשירים שיתנו מבט אחר או חדש על הנושא, מעיפים את כל מה שלא קשור ואם מישהו ממש חשוב לו להשמיע משהו, גם אם האחרים לא מבינים מה הוא או היא רוצה, אנחנו תמיד מסכימים בנדיבות.”

ואיך זה מצליח בכלל לעבוד בקבוצה של אנשים דעתניים ודומיננטיים?

זו השערה לא מבוססת לגבנו. אנחנו לא כאלה. אם מישהו לא עומד בלחץ ומתחיל לבכות (אני) האחרים ישר מתקפלים ונהיים נחמדים.

אשמח לשמוע קצת על תהליך בחירת הסדר והחיבור של הויז’ואלז ביחס לקטעי הסאונד. האם עומד מאחורי זה היגיון מסוים, משמעות כלשהי או שמא מדובר בחיבור אסתטי בלבד?

גם וגם. לעיתים הקשר הוא ישיר, בטח אם אנחנו שמים קטע של וולטר מרץ׳ מדבר על אקו או מישהו אחר שמדבר על הנושא של יש הגיון לקטעים ולקשר ביניהם בעיני, גם אם לעיתים אלו סיפורים שאני מספר לעצמי על חומרים שגיא ויעל מביאים. זה לא תמיד הסמינר הספציפי. לעיתים זה זרם תודעה ויותר חופשי, ברגעים שבהם יש זרימה מוזיקלית חזקה בתוך המבנה של הערב.

זה לא תמיד מאוד מילולי ומנוסח. אם זה היה כך זה היה משעמם ודידקטי בעינינו. אבל יש סיבה טובה בעיני לכל דבר שנכנס למיקס גם אם תקבל תשובה שונה לחלוטין על כל דבר ממני מיעל או מגיא.

1

במידה ובאמת החיבור הוא אקראי ואסתטי – האם זה נובע מתפישה עיצובית טרנדית, כמו למשל תרבות הטאמבלר? זה לפחות הרושם שזה השאיר עלי.

לא. אנחנו לא מביאים דברים מטאמבלר או עדיין לא הבאנו אף פעם. אנחנו אובססביים לאמנות ולהקשר שלה בעולם ולא רואים את הדברים דרך פריזמה הדברים דרך פריזמה נטולת הקשר כמו טאמבלר (שאני באופן אישי אוהב אגב). התפיסה של פיד טאמבלרי שמוציא כל דבר, גם אם הוא מצוין בפני עצמו, מהקשר רחב היא הכי ההיפך ממה שאנחנו עושים.

אנחנו מייצרים הקשרים חדשים לעיתים אבל לא עובדים ברנדום.

שאלה אחרונה, בעיקר לכיף – איזה להקה/הרכב/מוזיקאי אתה שומע הכי הרבה לאחרונה?

לקראת הקיץ והאביב מצאתי את עצמי שומע הרבה את blood orange לאחרונה, אבל שמעתי המון את christian fennesz שיצא לפני חודש שהוא אמן דגול בעיני. יעל לדעתי שמעה המון את Hildur Guðnadóttir לפי מה שאני יודע וגיא, גיא, מה שמעת טוב לאחרונה? אה, גיא. גיא שומע כרגע הרבה אליס קולטריין nurse with wound

3

2

תגובות