ראיתי שהסמיילי מופיע בהרבה מקומות ולא תמיד ברור מה תפקידו, אז פשוט התחלתי לאסוף מופעים שלו. לפעמים הוא אירוניה, לפעמים הוא אסיד/טכנו, לפעמים עצוב ואבוד ולפעמים הוא שם כי כולם פשוט שמים אותו שם
הכל לטובה
מאת איליה פוקס
27.12.16

״חייכו ויחייכו אליכם בחזרה. חייכו כדי להראות את השקיפות שלכם, את הכנות שלכם. חייכו אם אין לכם מה לומר, הכי חשוב שלא תסתירו את העובדה שאין לכם מה לומר, או שאתם אדישים לגמרי לזולת. הניחו לריק הזה, לאדישות העמוקה שבחיוך שלכם להשתקף בספונטניות, העניקו לאחרים את הריק הזה ואת האדישות הזאת, האירו את פניכם בדרגת האפס של האושר וההנאה,
חייכו, חייכו…״

פייר בורדייה, אמריקה

אי שם בשנה ב׳ החלטתי לפתוח בלוג שכולו מוקדש לחיוך, לפרצוף המחייך, הסמיילי והיום הוא חלק מהדבר הזה שנקרא אמוג׳י. כמו רוב העבודות שלי בבצלאל גם העבודה הזו התחילה מדיכאון ומהצורך לחייך לאנשים כשאתה לא רוצה. חשבתי הרבה על ״האמת בחיוך״, מתי אני מחייך באמת, מתוך אהבה וחיבה כלפי הסובבים אותי ומתי החיוך הוא רק העמדת פנים; ״פאקינג תעזבו אותי בשקט, הכל בסדר״ כזה. כולם מכירים את זה.

באותה תקופה עניין אותי טרנדים וסגנונות עיצוב, למה הכל נראה בצורה מסויימת ואיפה זה מתחיל. ראיתי שהסמיילי מופיע בהרבה מקומות ולא תמיד ברור מה תפקידו, אז פשוט התחלתי לאסוף מופעים שלו. לפעמים הוא אירוניה, לפעמים הוא אסיד/טכנו, לפעמים עצוב ואבוד ולפעמים הוא שם כי כולם פשוט שמים אותו שם, ״אז מה אני לא אשים?״ אמר לעצמו איזה מעצב אי-שם. אבל כן, נראה לי שככה זה. שלפו מן הארכיון איזה קטע שהיה מגניב בשנות ה־90׳ ונתנו לו לחיות שוב. אנחנו אוהבים וינטג׳.

הסמיילי הוא קריאת תיגר על המציאות, הוא הולך כנגד כל הסיכויים. הוא מחייך כל הזמן. גם כשרע וגם כשטוב. הוא אשליה. אבל מי לא רוצה לחיות באשליה? הכל אשליה. הכל וירטואלי. הכל שקר של אלגוריתמים. פאק דה סיסטם.

ובנימה אישית ומעשית: תעשו דברים מחוץ ללימודים. תיצרו. תחפשו דברים שמעניינים אתכם. בסוף זה סוגר לכם פינה בהגשה חשובה בשנה ג׳ :)

smileycollection.tumblr.com

gifgif

תגובות