אנשים סמכו עליי כשהייתי מאוד צעירה ולא מנוסה, אבל זה גרם לי ללמוד דברים בדרך הקשה בהמשך. היו פרויקטים שהיו קשים כי לא הייתי מספיק מוכנה
אנה קולומר
מאת שרון כהן
06.02.17

אנה קולומר היא ארט דיירקטורית ומעצבת הפקה מברצלונה שאחראית לכמה מהפקות הוידאו הכי כיפיות של התקופה האחרונה. מעוטרת בפרסים מפסטיבלי סרטים ברחבי אירופה, ביניהם: BFFF, UKMVA, Ciclope, BerlinMVA. עבדה עם במאים וחברות הפקה כמו: CANADA, Pablo Maestres, Luis Cerveró, ו-Gustav Johansson, ועם להקות רבות, ביניהן: Tame Impala, Battles, El Guincho, ו-The Vaccines.

יצרה פרסומות לחברות ענק כמו ASOS ו-FINISH ו-היא רק בת 29. השאלה המתבקשת היחידה היא – למה אני לא אנה קולומר?! ישבתי איתה לשיחה כדי לנסות להבין מאיפה להתחיל.

anna

יש לך פה בבצלאל קהל מעריצים מאוד גדול תודות ל-”Tame Impala”

כן! (צוחקת). זה משוגע

זה קליפ משוגע, מאיפה הגיע הרעיון?

הרעיון של המשולש אוהבים כבר היה כשהצטרפתי, כמעצבת הפקה את נכנסת לפרוייקט כשהרעיון של הבמאי כבר קיים. כמובן שאם את מכירה את הבמאי אז את יכולה לתת את דעתך גם על הרעיון.

הקליפ הוא ממש ממתק לעיניים

מדובר בהרבה עבודת צוות. אין ספק שעיצוב הסטים והארט דיירקשן הוא תפקיד חשוב, הרבה פעמים אנשים לא מרגישים ככה כל כך. בסופו של דבר אנחנו מייצרים הכל, יש תאורה ויש את הטאלנטים וחוץ מזה כל השאר זה עיצוב הסט. כמובן שיש גם את המחלקה של עיצוב תלבושות שאנחנו עובדים איתה הרבה.

הקליפ ל”Tame Impala” ללא ספק היה פריצת דרך מבחינתי. כשקיבלתי את הפרוייקט היו לי המון רעיונות והכרתי את הבמאי טוב מאוד, האתגר המרכזי מבחינתי היה למצוא מקום אחד שבו אפשר יהיה לצלם הכל. 

ניסינו להבין איפה אפשר יהיה לצלם את המגרש כדורסל? אז בהתחלה חשבנו לבנות אותו בסטודיו.. אבל לא היה לנו מספיק תקציב. בסוף צילמנו את הקליפ במרכז גמילה ישן.

את מחפשת את הלוקיישנים?

יש את המנהלת לוקיישנים שמקבלת בריף מהבמאי ומתחילה לחפש את הלוקיישנים, כשאני נכנסת לתמונה כמעצבת הסטים אני והבמאי מתחילים לברור את הלוקיישנים ולהבין מה יתאים. במקרה הזה הלוקיישן היה מאוד משמעותי והיה לנו מאוד חשוב שהכל יקרה באותו המקום. אז מצאנו את המקום הזה, שהיה ענק! והבנו שאנחנו חייבים לעשות את זה שם. היינו צריכים לבנות את כל המגרש כדורסל מחדש כי הכל היה ריק לחלוטין, זה היה הרבה עבודה. למקום כבר הייתה אווירת שנות ה-70’ כזאת, אז החלטנו לנצל את זה ולהשתמש בצבעים נורא עזים, קצת סטנלי קיובריק, סימטריה…

את משתמשת הרבה בצבעים עזים וסימטריה

אני מאמינה שזה מגיע הרבה מציור אצלי, מלמה אני אוהבת לצייר וממה שלמדתי מאבא שלי. אני חושבת שאני טובה בצבעים. מאז שהייתי קטנה הייתי טובה בלערבב צבעים וליצור פלטות, זאת אחת החוזקות שלי.

איך הגעת להיות ארט דיירקטורית?

מגיל צעיר הייתה לי אובססיה גדולה לקולנוע, צפיתי בהרבה סרטים. אני מעיר קטנה ואין לי אחים או אחיות. אני לא יודעת למה או מתי, אני חושבת שבגיל 10 בערך. רציתי להיות הרבה דברים… רציתי להיות סופרת, שוזרת

שוזרת?

כן, רציתי להתעסק בפרחים ובגינון. בגיל 10 אמא שלי קנתה הרבה מגזינים והתחלתי לראות הרבה סרטים והבנתי שזה מה שאני רוצה להיות. כשהגעתי לגיל שבו הייתי צריכה ללכת לאוניברסיטה רציתי נורא ללכת לבי”ס מאוד נחשב לקולנוע בברצלונה. ההורים שלי אמרו שאין להם כסף לשלם על תואר כזה וניסו לשכנע אותי לבחור במקצוע הומני כלשהו. אבא שלי צייר והוא הסביר לי שמדובר במקצוע של ממש ואם אני באמת אוהבת אותו ורוצה לעסוק בו אני אמצא את הדרך למרות שהם לא יכולים לממן לי את הלימודים האלה. וזה מה שעשיתי. היה לי מזל שהיו לי חברים מבוגרים ממני והתחלתי לצלם איתם. למרות שהייתי אובססיבית לקולנוע לא באמת הכרתי את מחלקת הארט, בעיקר כי זה תחום שקצת קשה להסביר. המשפחה שלי עדיין לא באמת מבינה אותו… זה עיסוק מאוד ספציפי וגנרי בעת ובעונה אחת. זה תחום מאוד לא מוכר מצד אחד אבל מצד שני אנחנו דואגים להרבה מאוד דברים. ראיתי את האנשים האלה מזיזים דברים ממקום למקום על הסט והבנתי שלשם אני רוצה להגיע. התחלתי לעשות דברים במחלקת הארט – אנחנו עובדים בצוותים ולכן יש הרבה מאוד תפקידים.

מה היה התפקיד הראשון שלך? אני שואלת כי אני מתכננת להעתיק את המסלול שלך בצורה מדויקת

הייתי אחראית לוודא שכל האביזרים בסט נשארים במקומם ולהזיז אותם במידת הצורך – זה תפקיד קטן אבל מאוד חשוב. אח”כ עברתי להיות קניינית של אביזרים.

איזה כיף! איפה קונים פרופס?

צריך להכיר את הסביבה שלך…חנויות יד שנייה וכל מיני טיולים. בברצלונה כמו בכל מקום שיש בו תעשיית קולנוע יש מחסני אביזרים שאפשר להגיע ולבחור מהם. אני פחות אוהבת לעבוד עם מחסנים כאלה כי כולם שוכרים את אותם האביזרים ואח”כ רואים אותם בפרויקטים של אנשים אחרים. אני מעדיפה למצוא בדרכים שלי.

יש איזה חפץ שהתאהבת בו ולקחת איתך הביתה?

כמעט תמיד אני לוקחת לעצמי איזשהי מזכרת. האמת שלא תמיד, מפרסומות פחות.. אני פחות מחוברת אליהן רגשית. זאת עבודה שאני עושה ואני לומדת ונהנת ממנה אבל אני לא מחוברת אליה רגשית. זאת פרנסה. מפרוייקטים שאני מחוברת אליהם רגשית אני בדר”כ לוקחת משהו.

זה יכול להיות דברים קטנים או דברים שלא השתמשנו בהם בסוף. לפעמים זאת יכולה להיות גם ספה. לשמחתי אני יכולה לשנות את הריהוט בבית שלי בקלות ובמהירות יותר מרוב האנשים. אני לוקחת דברים קטנים אבל לא יותר מדי אבל כי אחרת נהיה צפוף מדי. לפעמים אני מסתכלת על משהו ומנסה להיזכר מאיפה הוא.

איך נראה חלל העבודה שלך?

אני מחפשת להשכיר סטודיו בברצלונה כדי שאוכל לעבוד בצורה יותר נוחה. נכון לכרגע אני עובדת בבית. הבית די גדול אז יש לי הרבה חלל עבודה. יש לי שולחן ענק שבניתי בעצמי – בשביל המחשב והספרים וגם כי אני אוהבת הרבה מרחב כשאני עובדת. תמיד איכשהו יוצא שיש לי המון דברים. יש לי קיר שלם של חומרי עבודה מאורגנים ומסודרים. הקיר הזה נמצא מאחוריי כדי שלא אצטרך לראות אותו כשאני עובדת. אם אני רואה אותו המחשבות שלי מתרוצצות למיליון כיוונים שונים.

בסדנה שלך הסטודנטים בנו סטים, את אוהבת להתעסק בקראפט?

אני מאוד אוהבת. ביומיום לא יוצא לי הרבה בגלל מגבלות זמן. כשאני מעצבת אני מציירת בשלבים הראשונים את הרעיונות והסקיצות. אם יש לי זמן אני כן משתדלת לבנות דברים בעצמי. לפני שנה וחצי עשינו וידאו קליפ לשיר “פנטזיה” שמופיע בו ראש של חתול שעשוי כולו מחוטים, ממש התעקשתי לעשות אותו בעצמי. כולם ניסו להניא אותי מזה אבל ידעתי שאני אהנה.

זה סוג של תרפיה

כן, אבא שלי צייר ואני אוהבת להשתמש בידיים שלי. אני לומדת מזה מאז שאני קטנה.

זה קצת דומה ללהיות שוזרת באיזשהו מקום, הכל איכשהו מתחבר

כן. הכל מתחבר בסוף. אני אוהבת לעשות את הקראפט בעצמי אבל יש לנו לו”ז צפוף ועם המחשבים והטכנולוגיה הכל נהיה מהיר יותר אז צריך לדעת לחלק את העבודה נכון כדי להספיק הכל בזמן.

 מה תהליך העבודה שלך?

בהתחלה אני פשוט חושבת על מה שראיתי או קראתי. בפרסום למשל אנחנו עובדים בעיקר עם אימג’ים אז זה דורש הרבה חיפוש ומחקר כדי למצוא אימג’ שיוכל להעביר לאנשים לא יצירתיים במיוחד את החזון שלי.

cat

מתוך פנטזיה. “כולם ניסו להניא אותי מזה אבל ידעתי שאני אהנה”

ראיתי את הפרסומת של “פיניש” והיא מהממת, שזה די מפתיע ביחס לפרסומת לסבון כלים

הם משנים את הקמפיין שלהם עכשיו ומנסים ללכת לכיוון אחר ומפתיע. במקרה הזה למשל הסטים היו די ברורים אז היינו צריכים לשרטט הכל בסטודיו ואז לגרום לשאר החדרים להראות ככה. בפרוייקטים גדולים כמו זה אני בדר”כ מציירת את הסקיצות ומעבירה אותם למישהו אחר שייצר אותם במחשב כי אני צריכה לעשות המון דברים במקביל. אז הרבה מתהליך העבודה הוא חיפוש ולמידה. במיוחד אם זה בנושא שאני לא מכירה כל כך. לפעמים הרעיונות פשוט באים אליי. בגלל שאני ביישנית וסגורה בחיי האישיים, כשאני עובדת אני שונה. אין לי זמן לפקפק בעצמי כמו בחיי האישיים. אני פשוט בוחרת כיוון שאני מחוברת אליו ורצה איתו. לפעמים אני צריכה ממש להלחם עליו. הרבה פעמים, בפרסום במיוחד, לא נותנים לך לעשות מה שאת רוצה. אם הם כן נותנים לי אני מאמינה שבגלל שזה הכיוון וכי אני מאמינה בו.

מה את עושה אם יש לך מחסום יצירתי?

אני מעשנת (צוחקת). זה לא קורה לי כל כך בהתחלה… רק ביום לפני צילומים, כשכבר בונים הכל והסטים מוכנים. אז אני פתאום חושבת שזה לא טוב ואני חייבת לשנות הכל ונתקעת. לשמחתי יש לי עוזרת מקסימה בשם אלכסנדרה שמכירה אותי טוב ותמיד יודעת לאפס אותי. היא מרגיעה אותי ולוקחת את העניינים לידיים כדי שאוכל לשחרר טיפה לחץ.

כולנו צריכים אלכסנדה.

כן, זה חשוב שיהיה צוות של אנשים שאפשר לסמוך עליהם ולשתף אותם בדברים. יש הרבה לחץ וזה מאוד מרגיע שיש אנשים מסביבך שאת יודעת בוודאות שיעשו את העבודה טוב. אם את לבד בזה זה פשוט יותר מדי, אי אפשר להכיל את זה.

יש במאים או סרטים שהשפיעו עליך?

אני אוהבת הרבה סרטים, קליפים ובמאים. יש הפרדה בין החיים המקצועיים לאישיים שלי. בחיי האישיים אני אוהבת את את סקרוסזה, סרטים של שנות ה-70’, סרטים איטלקיים, וודי אלן, קלאסיקות, אינדי.. אני אוהבת הרבה מאוד דברים. אבל בחיי המקצועיים אני משתדלת שלא להיות מושפעת מאף אחד ופשוט לבטא את החזון שלי.

יש לך סגנון מאוד מובהק בעיניי, כמעט בכל עבודה שלך אפשר לזהות אותך

אני חושבת שזה בגלל שאני מאוד משתדלת שלא לחשוב על עבודה של אחרים אלא פשוט על הפרוייקט עצמו כעל דף חלק לגמרי ולנסות להפיח חיים ברעיון שיש לי עבורו.

אם יכולת ליצור קליפ עבור כל אמן (חי/מת) מי זה היה?

הייתי שמחה לעבוד עם לאונרד כהן, מאוד אהבתי אותו. אוהבת עדיין.

מה הפרוייקט שהכי נהנת ממנו עד כה?

לא חושבת שיש לי פייבוריט אבל אהבתי מאוד לעבוד עם אלברט מויה על הסרט אופנה לחברת “DRIES VAN NOTTEN” שעשינו לאחרונה. מאוד נהניתי ממנו כי זכיתי להכיר את אלברט שלא הכרתי אישית אבל הערצתי. נהיינו מאוד קרובים, הבנו אחד את השניה בצורה טובה והרגשתי שהפרוייקט גם מאוד שלי, זה היה מאוד מהנה. זה לא דבר טוב, אבל אני זוכרת לרוב את הדברים הרעים. מרוב הפרויקטים נהניתי, אבל מאלה שלא, לקחתי איתי את הזיכרונות והתחושות הרעות.

מה היו הקשיים העיקריים? האנשים?

הכל. היה לי הרבה מזל כי הרבה אנשים סמכו עליי כשהייתי מאוד צעירה ולא מנוסה, אבל זה גרם לי ללמוד דברים בדרך הקשה בהמשך. היו פרויקטים שהיו קשים כי לא הייתי מספיק מוכנה. אבל לומדים מטעויות, אחרי פעם אחת כזאת אני יודעת להשתפר ולא ליפול באותם מקומות.

 

מוזר לי לשאול אותך אבל הרגשת איזשהו קושי מסוים בגלל שאת אישה?

לפעמים, כן. בגלל שאני צעירה ובגלל שאני אישה.

בת כמה את אם יורשה לי לשאול?

אני בת 29, אני כבר די מבוגרת.

29 זה לא מבוגרת!

זה כן…התבגרתי. היה לי הרבה מזל והתחלתי בגיל מאוד צעיר על אף המשבר הכלכלי שפקד את ספרד, אני מאוד מודה על זה. הרבה בזכות “CANADA” (חברת הפקות) שעזרו לי מאוד ונתנו לי הזדמנות. אני מודעת לזה שהספקתי לא מעט ומאוד מודה על כך. אני יודעת שזה לא משהו שהרבה יכולים להגיד. זאת הרבה עבודה קשה אבל גם קצת מזל. העובדה שאנשים יכולים לראות את העבודה שלי ולהגיד “אוקיי, איתה אנחנו רוצים לעבוד!”, זה ככה כבר 5 שנים. זה ממש טוב וזה רק הולך ומשתפר.

טיפ אחרון לשואפים להיות ארט דיירקטורים?

תעבדו, תנסו ולכו בעקבות הלב שלכם.

 

- – - – - – - – - – - – - -

צילומים מהסדנה: איתמר תורן ואלמוג סלע

תגובות