בסטודיו ברודקאסט של שנה ד' בהנחיית יעל בורשטיין, עמלו רוב הסמסטר האחרון על יצירת פתיחים לסרטים על פי ספרים. אליסה גויחמן, האסיסטנטית בקורס, מספקת לנו הצצה לתהליך וכמובן לתוצרים הפריכים שבסופו
טייטל סיקוונס
מאת אליסה גויחמן
25.02.12

ספר לעולם לא יעבור בשלום את המסע מהדפוס לצלולואיד. הדרך למסך מחייבת את היוצר להקריב חלק גדול מהאיכויות שבטקסט המקורי, על–מנת  לאפשר ליצירה קיום מכובד על המרקע. הקרבה זו לא דנה לכישלון כל נסיון לאקרניזציה ספרותית. ישנן לא מעט דוגמאות לאדפטציות מוצלחות: “לוליטה” של קובריק, “ארוחת בוקר בטיפניס” של בלייק אדוארדס, “המתים” של ג’ון יוסטון ועוד רבים אחרים.

ועדיין, הפיכת ספר לסרט היא לא מטלה פשוטה. לנדבכים רבים באמנות הכתיבה אין מקבילות באמצעי המבע הקולנועי – תפאורה בסט מצולם לא דומה לתיאור ספרותי של נופים, המניעים הנסתרים של הדמויות לא ניתנים לדקלום ב-Voice Over. אדפטציה טובה לא תשמור אמונים לגרסא הכתובה, אלא תשאף להנציח את רוח היצירה. היא תוותר על איכויות מסוימיות שגורלן נחרץ בוידאו, ותאמץ רבדים חדשים שמתאפשרים בזכות המדיום החזותי בו היא מתקימת.

אימיג’–מייקינג היא דיסיפלינה שאינה קיימת בכתיבה, ועל כן יש באפשרותה לתת פרשנות טרייה לטקסט בדרכו למסך. דימוי מגיב לטקסט באופן מופשט, מרוחק יותר, כזה שנמנע מהעיסוק באפיון דמויות או עלילה.  הדימוי מגיב לכתוב ביראת קודש מבלי לדרוך בטירטוריה לא לו.

יצירת דימויים בהקשר של טקסט היא פרקטיקה שגורה, אך בעניננו מדובר בדרך לא פולשנית להמיר את רוח הטקסט לוידאו, בלי החילול שבעצם שיכתוב היצירה.

בקורס Title Sequence התבקשו הסטודנטים ליצור פתיחים לספרים. תהליך האדפטציה הקולנועית צומצם לבריף קצרצר שמטרתו לנווט את תהליך האימיג’ מייקינג, ולמנוע ממנו להפליג רחוק מידי. כך הפך הפתיח עצמו לאדפטציה קולנועית, תגובה וויזואלית בתנועה לסיפור כתוב. בקונסטלציה כזו, הפתיח הוא בעצם צעד ראשון בתהליך האדפטציה. דווקא מעבודת הוידאו הקטנה הזו שמחויבת לתקשר כלפי חוץ רק את ה-דנ”א של הספר, אפשר להתחיל לחלום על הסרט שיהיה.

להלן מספר עבודות נבחרות מהקורס:

מלין גווינר ודורון פלם התבססו על ספר של צ’ארלס בוקובסקי “6 אינצ’ים”. סיפור על אדם שסופג מאישתו גידופים והשפלות מתמידים, שגורמים לו להצתמצם פיזית לגובה של 6 אינצ’ים ולרצוח אותה בסופו של דבר (ארה”ב, דרמה סוריאליסטית).

טל מוסקוביץ’ ודני וולף יצאו מספרו של קורט וונגוט “הסירנות של טיטאן”. ספר מדע בדיוני על עלילותיו של מלאכי קונסטנט, המסוגל לנוע במרחב ובזמן בו-זמנית. בספר קרויה יכולת זו Chrono-Synclastic Infundibulum, למרות שלי נדמה של כל תנועה בעולם מתרחשת סימולטנית בזמן ובמרחב.. (ארה”ב, מדע בדיוני).

נטע כהן ואפיק נעים (תנו מבט גם בהדר) ביססו את עבודתם על “זכרון דברים” של יעקב שבתאי. הספר, שידוע באופי כתיבתו היחודית, פורס עלילה שמתרחשת על רקע נופי תל-אביב, ועיקרה הקושי שבקיום, ועוד המון דברים מדכאים אש (ישראל, היום).

תגובות