זה יכול להיות מראה שראיתם, שיחה שניהלתם, הרגע המרגש ביותר שחוויתם באותו יום או הרגע המשעמם ביותר, משהו מצחיק, משהו עצוב, או סתם מחשבה שעברה לכם
ג׳ון יום-יום
מאת יניב טורם
30.09.14

אולם 222 היה מלא, בוגרים של המחלקה הגיעו במיוחד מתל אביב (!) הרחוקה, אנשים ישבו בצפיפות על המדרגות וכולם חיכו בציפייה, סטודנטים ומרצים כאחד, לבחור בריטי, צנום, ביישן ומאד מנומס. ג’ון מקנוט, מאייר ואומן קומיקס, הגיע בתור מרצה אורח למחלקה כדי להעביר הרצאה על עבודתו כעצמאי שהיתה רק אקורד סיום לסדנת האומן שהעביר לסטודנטים משנה ד’. “מקנוט הוא אחד היוצרים המעניינים והמבטיחים ביותר היום בזירת הקומיקס האלטרנטיבית העולמית” כך מתארת מרב סלומון, ראש תחום איור במחלקה, “הסטודנטים והמרצים שלנו מכירים היטב ומעריצים את עבודתו. עבודותיו וסגנונו נוכחים הרבה מאוד בשיח במחלקה, כמקור השפעה והתיחסות. אנחנו רואים את המשימה שלנו במחלקה, להביא לסטודנטים שלנו יוצרים בינלאומיים בסדר גודל שלו, שיתפנו ויקדישו מעצמם לארבעה ימים מלאים של מפגש אינטימי עם הסטודנטים והמרצים. בכל שנה אנחנו מארחים במחלקה מספר יוצרים בינלאומיים, בעלי שיעור קומה, לסדנאות אומן עם הסטודנטים. זה פורמט חשוב ושונה של עבודה, שהוא אחד ממאפייני המחלקה.”

מקנוט הוא קומיקסאי ומאייר זוכה פרסים אשר חי ופועל בבריסטול שבאנגליה, פרבר מנומנם מוקף בגבעות ירוקות.  האווירה הנינוחה והפסטורליה שבסביבת עבודתו ניכרים היטב ומשתקפים באיורים שלו. עבודותיו מתפרסמות תחת בית ההוצאה של “נוברו” (nobrow), בספרי קומיקס משלו ובאנטלוגיות של שיתופי פעולה בין מספר מאיירים ואומנים. הוא משתמש בטכניקת הדפס ייחודית ובפלטות צבעים פסטליות ונעימות ובכך נותן לעבודותיו אופי רגוע ועדין. טכניקה זו עולה בקנה אחד עם סגנון האיור והסטורי–טלינג שלו, שנוטה לתאר סיפורים פשוטים מחיי היומיום בסצנות אינטימיות וכמעט ליריות. לכן אין זה מפתיע שזה גם היה נושא הסדנה.

 


אל עבודותיו של מקנוט התוודעתי באחד משיטוטי בספריית בצלאל. חיפשתי אחר מקור השראה לסטוריטלינג מעניין, ודרך חדשה לשבור את הפורמט הקלאסי של הקומיקס. אין ספק שמקנוט הוא אשף בסיפור סיפורים, אך אולי זה המקום לציין שכל הספרים היוצאים תחת הוצאת “נוברו”, יוצרים רף גבוה מאד של תסריטים ואיורים. כדאי לבדוק את החוברות השונות, הפורמטים הרבים, והמגוון הגדול של המאיירים שקיימים תחת אותו בית הוצאה. אך בכל זאת, דרך הקריאה בעבודותיו של מקנוט עדיין שונה מזו בספרים האחרים. הפיוטיות והרכות של הסיפורים, כופה קצב קריאה אחר – אינטימי יותר, ובהכרח איטי יותר. הוא אינו ממהר בקידום העלילה אל נקודת השיא שלה, או יוצר מתח גדול באשר למה שנמצא מעבר לדף, אלא נכנס עמוק אל תוך עולמם של הדמויות, אל הרגעים הקטנים ביותר, ואפשר להתענג ממש על הסיפורים האנושיים שלא מתעסקים בגיבורי-על אלא באנשי היומיום הפשוטים.

במובן הזה של לספר סיפורים, למקנוט יש גישה מאד ברורה איך יצירה מסוג כזה צריכה להיבנות. “קומיקס הוא משהו שצריך לעשות עם תשוקה רבה”, הוא מסביר, “סביר מאד שזה לא יכניס הרבה כסף, אך זה מתגמל מאד כדרך לחקור רעיונות ולשתף סיפורים עם אחרים. כאשר מתחילים, אני חושב שזה חשוב ביותר למקד את כל האנרגיה ליצירת סיפורים או ספרים, קודם כל לעצמך. לפני שאתה חושב על מוציאים לאור או קהל היעד, לעשות דברים שאתה אוהב, ושהחברים שלך אוהבים, ואז אתה באופן טבעי תמצא את הקהל שלך.” זוהי דרכו בעולם, הרגעים האישיים שמקבלים מקום של כבוד”.

ג׳ון מראה איך הוא ראה ג׳יפ בביצה וצייר ג׳יפ בביצה

ג׳ון מראה איך הוא ראה ג׳יפ בביצה וצייר ג׳יפ בביצה

כשבוע לפני תחילתה של הסדנה, קיבלו כל המשתתפים בה, מייל מיוחד ממקנוט שביקש מהם משימה פשוטה: לייצר בסוף כל יום סטריפ קומיקס קצר או איור על נייר a6 פשוט, מן יומן שיתאר חוויה שהם עברו באותו יום. “זה יכול להיות מראה שראיתם, שיחה שניהלתם, הרגע המרגש ביותר שחוויתם באותו יום או הרגע המשעמם ביותר, משהו מצחיק, משהו עצוב, או סתם מחשבה שעברה לכם” תיאר מקנוט את המשימה, בקומיקס שצירף למכתב. מטרת התרגיל היתה להתאמן בעבודה בפורמט קטן לקראת הסדנה, בה יידרשו להכין בשלושה ימים (!) קומיקס קצר הפרוס על נייר a4 מקופל לרבעים שיוצר ספרון כיס. “כשהוא הגיע הוא ממש התרגש מעצם העובדה ש”באמת עשיתם את זה!” מתארת דניאל פלג, שלקחה חלק בסדנה, “הכי יפה שהוא גם ביצע את המשימה בעצמו ותלה על הקיר גם את הקומיקס היומי שלו. הוא הגיע מוכן עם תכנית לכל יום עבודה, אבל גם גמיש ופתוח לרעיונות שלנו, ובכלל היתה תחושה כללית שהוא משקיע בנו לאורך כל הסדנה ומתרגש בעצמו מהתהליך”. נראה שקצרה היריעה מלתאר את החוויה המרוממת שעברו הסטודנטים. אני עצמי הגעתי בכל יום כדי להתבונן מבחוץ על העבודה והתרשמתי שכולם עובדים במרץ ומאד נרגשים מהמעמד, ולפעמים אפילו נראה שמקנוט עצמו מתרגש לא פחות. “הוא העביר לנו כמה הרצאות מרתקות והסביר לנו על תהליך העבודה שלו, החל מאופן החשיבה על הסיפורים ועד ההוצאה לאור של הספרים והראה לנו סקיצות ואיורים מקוריים שמהם יצר את ההדפסים. דבר שהיה מאוד מרענן היה שהשיח איתו היה בגובה העיניים ונטול יומרות – הוא סיפר לנו על טעויות שעשה בהתחלה ושיתף אותנו בחוסר הבטחון שהיה לו כשהחל ליצור קומיקס ושגם צץ לו לפעמים ביצירה” סיפרה מאיה איש-שלום על הסדנה.

בשיחה עם מקנוט היה נשמע שהוא מרוצה לא פחות מהסטודנטים שהשתתפו בסדנה. “התמזל מזלי להיות חלק מקבוצה מדהימה שמייד התמסרה לפרויקט ועבדה קשה וללא הפסקה (עם מעט מאוד שינה במקרים מסוימים) עד למצגת ביום האחרון. זה היה תענוג להתהלך בכיתה ולדבר עם כל סטודנט וסטודנט, ולשמוע סיפורים על חייהם. היה מגוון רחב של גישות, חלקן אישיות ועמוקות, חלקן מצחיקות מאוד, אבל כל פרויקט היה ייחודי, ונראה שתיאר במקצת את אופיו של המחבר.”

לצד ההתרגשות והעשייה, אחד המאפיינים של סדנת האומן הוא האינטנסיביות והטוטאליות שבה לפרק הזמן הקצר. “יש משהו נורא נחמד לדעת שתוך 3 ימים אתה צריך להעמיד תוצר שלם. זה יהיה מעין מרתון כזה, לא ישנו יותר מדי. מצד אחד היינו צריכים להיות מאוד מתוכננים ומדוייקים ומצד שני להוציא תוצרים שהם נטו פאן. ההנחייה שלו הייתה מעולה, הוא עבר מאחד לשני ונתן חיזוקים וכל הזמן עם חיוך” אומר עמית שמעוני ומתאר את המחוייבות של כולם להצלחת הסדנה. מעבר לסקרנות ולהרתמות של הסטודנטים, למקנוט עצמו יש לא מעט זכויות בתוצרים המוצלחים והדבר לא מובן מעליו. “אם יש שילוב של מרצה טוב ותרגיל מעניין זה לרוב יוצר סף השקעה גבוה יותר, ומביא לתוצרים יותר מוצלחים. הפעם זה היה בדיוק ככה.”, אומר מתן בן דוד ומוסיף, “המרצה שמביאים עושה את ההבדל, וכנראה שיש חשיבות להביא מעצבים צעירים שיותר קל להתחבר אליהם. לא נראה לי שיש נוסחת קסם לסדנה מוצלחת, לא בהכרח חשוב להביא שמות גדולים. יותר חשוב להביא אנשים שיש להם חשק ללמד, ושיכולים לפתוח את הראש לדברים חדשים.”

קהל הסטודנטים שהגיע לתערוכת סיום הסדנה צבא על הגלריה המרכזית של המחלקה. כבר הרבה זמן שלא היתה התרגשות כזו מהגשה וסטודנטים מכל השכבות הגיעו לראות את התוצרים. גם אחרי שהתארח שבוע שלם במחלקה ובילה עם הסטודנטים מחוץ לשעות הלימודים, מקנוט נשאר נבוך כאילו לא מאמין לכמות הכבוד וההערכה שהרעיפו עליו מסביב. סטודנטים רבים שרק יום קודם לכן נחשפו לעבודותיו בהרצה שהעביר, הגיעו נרגשים וביקשו לדבר ולקבל עצה. לאחר שההמון התפזר, הצטלמו כל הסטודנטים שלקחו חלק בסדנה ובכך חתמו את השבוע.

סדנאות אומן עם מרצה אורח הן לא דבר חדש במחלקה וזהו חלק חשוב מאופי הלימוד והרגלי העבודה שמנסים להנחיל לסטודנטים. “בשנה שעברה אירחנו לסדנת אומן בתחום האיור את המאיירת האמריקאית מאירה קלמן, ובשנים הקודמות את גרי בייסמן, שרה פנלי, גבריאלה ג׳יאנדלי ועוד רבים. אנחנו משתדלים להביא בכל שנה יוצר ממדינה אחרת, ומתחום אחר של דיציפלינת האיור. במהלך ימי הסדנה, מעבר לעבודה האינטנסיבית והמצמיחה של הסטודנטים הלוקחים חלק בסדנה עם האורח, אנחנו נהנים גם מהרצאה שלו הפתוחה לכלל הסטודנטים במחלקה. המפגש הבלתי אמצעי, האישי והמעמיק עם המרצה האורח פותח פתח לקשירת קשרים מקצועיים בעתיד, ואפילו לידידויות מתמשכות” מתארת סלומון את הרעיון והחשיבות שמאחורי הסדנאות.

וידאו הסדנה:

jonmcnaught.blogspot.com

תגובות