היא לא מבינה "מה הטקסטורה הזאת מוסיפה לך בכלל" אז אתה מוריד את הטקסטורה, ומוסיף קצת גירעון, עושה משהו חדש עם הצבעים שאתה לא בדיוק מבין למה, ומרים הכל בשני קליקים למעלה וימינה
דקדוק / התבוססות
מאת שמעון אנגל
12.12.14

להלן סיטואציה מוכרת מס’ 1:

אתה מתיישב לפתור את הפרויקט הנוכחי שלך, זה שכבר כמה ימים אתה מנסה לגשת אליו, מחר מציגים שלב שני של סקיצות- כך שכבר אין ברירה.
הפעם אתה אומר לעשות את זה כמו שצריך, וכמו שצריך מתחיל ממחקר רציני.
דבר ראשון אתה פותח את המחשב ומבלה את השעה וחצי הבאות בשיטוט סטנדרטי בכל הרשתות הרגילות שלך, פייסבוק טמבלר, פינטרסט, ואפילו חשבון הבלוגר הישן שלך, נכון זה בולע לך את הזמן אבל הרי גם זה מחקר בסופו של דבר.
אתה תופס את עצמך וניגש לעניין. בארבע שעות הבאות אתה חופר באתרים שונים, רואה מלא סגנונות שאתה אוהב, וקופץ ברצון שלך כמו פינג-פונג אחרי משהו שאתה לא בטוח עדיין מה הוא בכלל.
כמובן שארבע השעות הפכו לחמש וחצי כי אם אתה כבר על המחשב הפייסבוק קורא לך בכל כמה פרקי זמן סבירים. זהו עכשיו אתה כבר גמור לחלוטין, אז אתה זורק איזה כמה דברים מגובבים ולא מתחייבים לשיעור מחר וחותך לישון.
בפעם הבא שאתה נדרש לעניין, כבר יש לך כיוון מסויים ואיזה התייחסות כללית, ובסה”כ הדברים יושבים על הדף באישוזהי התחלה סבירה.
עכשיו מתחילה סיטואציה מוכרת מס’ 2: דקדוק הדברים.
בהתחלה אתה מוריד את כל הטקסט בשני קליקים למטה, ואת הדימוי מגדיל ב50 אחוז. משהו שם לא כ”כ יושב אז אתה משנה את הצבעים, ומחזיר את הטקסט קליק למעלה.

איש לבד
אתה בוהה בזה איזה סך זמן מסויים ואז ניגש להראות לשירה.
היא שואלת אותך: “למה הכל ממורכז?”  אז אתה מפריד את הטקסט והופך את הדימוי, על הדרך אתה מוריד אותו גם בקליק למטה.
משהו שם שוב לא יושב עם הצבעים אז אתה מחזיר אותם למה שהיו בהתחלה, בוהה עוד קצת והולך להתייעץ, עם שיר הפעם. היא לא מבינה “מה הטקסטורה הזאת מוסיפה לך בכלל” אז אתה מוריד את הטקסטורה, ומוסיף קצת גירעון, עושה משהו חדש עם הצבעים שאתה לא בדיוק מבין למה, ומרים הכל בשני קליקים למעלה וימינה.
אח”כ במשך שלוש שעות אתה מדקדק את היחסים בטקסט הלוך וחזור בשביל להביא אותו לאיזה מצב אופטימלי שלו, שמשום מה כל הזמן מתחמק למקום אחר.
זה היה יכול המשיך ככה עוד שעות רבות, אבל אתה מעדיף לחתוך למיטה כדי שמחר יהיה לך כוח להמשיך להזיז את הכל אחרי שתקבל שוב ביקורת שאין לך מושג לאיזה כיוון היא תלך.
יש עוד את הסיטואציות המוכרות מס’ 3, 4 ו-5’ אבל לבינתיים זה מספיק.

אחת התורות החסידיות שהלכתי איתה איזה זמן, היא תורה של רבי נחמן שמדברת על העניין שבתנועה רציפה קדימה, בקטע כזה של – אל תתעכב על מה שאתה לא מבין עכשיו לגמרי תמשיך הלאה עם מה שאתה מבין מהעניין ותמשיך הלאה לפגוש חומרים חדשים, בסיבוב הבא שלך על החומר אתה כבר תבין את זה יותר טוב.
משהו מעין זה אני זוכר שראש המחלקה עדי שטרן אמר לנו בשיעורי טיפוגרפיה אי שם בשנה א’ – אחרי שיש לך פתרון אחד ביד, תעשה משהו אחר לגמרי ותמציא פתרון חדש ושונה לגמרי.
יש משהו בהתבססות הזו שיש לו את הסגולה להשכיח ממך מה בכלל רצית לעשות ולהגיד מלכתחילה, ולהמאיס עליך אתה החיים באופן כללי. עזוב תשאיר את זה רגע בצד, לך לכיוון אחר לגמרי, תשתה משהו, תנסה להגיד משהו לגמרי הפוך, ואז אולי כשתראה את זה שוב, פתאום משהו אחר יצוץ.
אני לא אומר שלא צריך לדקדק דברים עד לאופטימליה שלהם ולתקן ריווחי טקסט עד המקסימום האפשרי. אני רק חושב שאם נחליט שפעם בכמה פרויקטים ננסה להמשיך הלאה במקום להתבוסס כרגיל ולעשות שבעה פתרונות שונים, גם אם לא מדוקדקים עד סופם, אולי אחד מהם ישנה לנו את המבט לגמרי ויביא את הדקדוק שלנו בפעם הבאה למקום שלא דמיינו שנגיע אליו.
ובאופן כללי להמשיך לעשות וללכת מאשר להתבוסס.

תגובות