הדימוי‭ ‬הרב‭ ‬חושי‭ ‬שנוצר‭ ‬שם‭ ‬הוא‭ ‬כמו‭ ‬של‭ ‬שבט‭ ‬חדש‭ ,‬כמו‭ ‬כת‭ ‬שהתקבצה‭ ‬לבצע‭ ‬איזה‭ ‬טקס‭ ,‬לשאת‭ ‬איזו‭ ‬תפילה. ‬ומה‭ ‬בסך‭ ‬הכל‭ ‬אמרנו?
סמינר סאונד #3
מאת יואב פרי
24.12.14

אחד‭ ‬הדברים‭ ‬שהכי‭ ‬העסיקו‭ ‬אותי‭ ‬כשהייתי‭ ‬קטן‭ ‬זה‭ ‬איך‭ ‬הקול‭ ‬שלי‭ ‬נשמע‭. ‬הייתי‭ ‬לפעמים‭ ‬מקליט‭ ‬את‭ ‬עצמי‭, ‬לאו‭ ‬דווקא‭ ‬מדבר‭, ‬לפעמים‭ ‬סתם‭ ‬צלילים‭ ,‬כי‭ ‬זה‭ ‬מגניב, ‬כי‭ ‬אפשר‭ ‬לחבר‭ ‬מיקרופון‭ ‬למערכת‭ ‬ואז‭ ‬הפלא‭ ‬קורה‭ – ‬אתה‭ ‬שומע‭ ‬את‭ ‬עצמך‭ ‬לא‭ ‬מתוך‭ ‬עצמך, ‬זה‭ ‬תמיד‭ ‬נשמע‭ ‬לי‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬מוזר‭ ,‬כל‭ ‬כך‭ ‬מכוער‭ ,‬אני‭ ‬נשמע‭ ‬לי‭ ‬כמו‭ ‬מישהו‭ ‬אחר‭ ‬שאני‭ ‬לא‭ ‬מכיר‭ .‬זה‭ ‬כל‭ ‬פעם‭ ‬מחדש‭ ‬סיקרן‭ ‬אותי‭ ‬ודחה‭ ‬אותי‭ ‬ביחד.‭ ‬

ועוד‭ ‬משהו‭ ‬שאני‭ ‬זוכר‭ ‬מפעם‭: ‬הייתי‭ ‬לוקח‭ ‬מילה‭ ‬ואומר‭ ‬אותה‭ ‬שוב‭ ‬ושוב‭ ‬ושוב, בלי‭ ‬באמת‭ ‬לדעת‭ ‬למה‭ ‬אני‭ ‬עושה‭ ‬את‭ ‬זה‭ ,‬אלא‭ ‬יותר‭ ‬נהנה‭ ‬מהמשחק‭ ‬הזה‭ ‬שהמילה‭ ‬מאבדת‭ ‬מהמשמעות‭ ‬שלה, ‬וכל‭ ‬מה‭ ‬שנותר‭ ‬הוא‭ ‬אוסף‭ ‬של‭ ‬צלילים, ‬בסדר‭ ‬מסויים‭ .‬חוזר‭ ‬שוב‭ ‬ושוב, עד‭ ‬שזה‭ ‬נשמע‭ ‬כמו‭ ‬משהו‭ ‬אחר, ‬כמו‭ ‬שפה‭ ‬אחרת, ‬נראה‭ ‬לי‭ ‬שהייתי‭ ‬בוהה‭ ‬עם‭ ‬האוזניים, ‬וזה‭ ‬היה‭ ‬שואב‭ ‬אותי‭ ,‬ואין‭ ‬לי‭ ‬הסבר‭ ‬אחר‭ ‬חוץ‭ ‬מזה‭ ‬שהיה‭ ‬לי‭ ‬כיף‭.‬

אז‭ ‬כבר‭ ‬מראש‭ ‬הגעתי‭ ‬משוחד‭ ‬לסאונד‭ ‬סמינר‭ ‬שהתקיים‭ ‬בשבוע‭ ‬שעבר. ‬כשמאיה‭ ‬נתנה‭ ‬את‭ ‬הקטע‭ ‬הראשון‭ ‬וכל‭ ‬הכיתה‭,‬ במקהלה‭ ‬גדולה‭ ‬מדקלמת‭ ‬את‭ ‬המילים‭ ‬‮”‬קשה‮”‬‭ ‬ו”רך‮”‬‭ ‬עוד‭ ‬ועוד‭ ‬ועוד‭ ,‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬שהיא‭ ‬מנצחת‭ ‬עלינו‭ ‬בדיפדוף‭ ‬בין‭ ‬פלקטים‭ ‬שכתבה‭ ‬עליהם‭ ‬ביד. ‬היה‭ ‬משהו‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬חזק‭ ‬וסוחף‭ – ‬גם‭ ‬בלהיות‭ ‬חלק‭ ‬מהעדר‭ ‬המדקלם‭ ,‬אבל‭ ‬גם‭ ‬מדי‭ ‬פעם‭ ‬לשתוק‭ ‬ולהקשיב‭ ‬לסאונד‭ ‬הזה‭ ‬שנוצר‭ ‬בחלל‭ ‬הכתה. בעצם‭ ‬טקסט‭ ‬אחד‭ ‬שמוקרא‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬70‭ ‬או 80 ‬פיות‭ ‬במקביל‭ ,‬אבל‭ ‬לא‭ ‬מסונכרן‭,‬ ויש‭ ‬קולות‭ ‬שונים, ‬גבוהים‭ ‬ונמוכים‭ ,‬צרודים‭ ‬וצלולים‭ ,‬גבריים‭ ‬ונשיים. ‬ותמיד‭ ‬יש‭ ‬את‭ ‬הראשון‭ ‬ותמיד‭ ‬יש‭ ‬את‭ ‬האחרון, ‬ובאמצע‭ ‬יש‭ ‬שיאים‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬יפים, ‬במיוחד‭ ‬כשמחליפים‭ ‬מילה, ‬או‭ ‬ברגעים‭ ‬שפתאום‭ ‬צריך‭ ‬לנקוש‭ ‬עם‭ ‬הלשון, ‬ולעשות‭ ‬קולות‭ ‬של‭ ‬פרסות‭ ‬של‭ ‬סוס‭ .‬אני‭ ‬עצמתי‭ ‬את‭ ‬העיניים‭ ‬ושמעתי‭ ‬משהו‭ ‬כמו‭ ‬אלפי‭ ‬כדורי‭ ‬פינג‭-‬פונג‭ ‬משוחררים‭ ‬מגבהים‭ ‬שונים‭ ‬ויוצרים‭ ‬סימפוניה‭ ‬של‭ ‬קפיצות‭ ‬עד‭ ‬שהאחרון‭ ‬מפסיק‭ ‬מכח‭ ‬הכבידה‭.‬

המון‭ ‬אנרגיה‭ ‬נוצרה‭ ‬בקטע‭ ‬הראשון‭ ‬הזה‭ ‬בסמינר‭ .‬יש‭ ‬הרבה‭ ‬יופי‭ ‬לראות‭ ‬ולשמוע‭ ‬קבוצה‭ ‬של‭ ‬אנשים‭ ‬מתכנסת‭ ‬יחד‭ ‬מבצעת‭ ‬פעולה‭ ‬אחת‭ ‬המונית. כשמסך‭ ‬הציניות‭ ‬מתמוסס‭ ‬והמבוכה‭ ‬יורדת‭ ‬גם‭ ‬היא, ‬ומפיקים‭ ‬את‭ ‬הקולות‭ ‬הללו‭ ‬בשיתוף‭ ‬פעולה, ‬זה‭ ‬מלא‭ ‬הומור‭ ‬מצד‭ ‬אחד‭ ,‬עם‭ ‬אסתטיקה‭ ‬סופר‭ ‬מורכבת‭ ‬ומעניינת. הדימוי‭ ‬הרב‭ ‬חושי‭ ‬שנוצר‭ ‬שם‭ ‬הוא‭ ‬כמו‭ ‬של‭ ‬שבט‭ ‬חדש, ‬כמו‭ ‬כת‭ ‬שהתקבצה‭ ‬לבצע‭ ‬איזה‭ ‬טקס‭ ,‬לשאת‭ ‬איזו‭ ‬תפילה. ‬ומה‭ ‬בסך‭ ‬הכל‭ ‬אמרנו? קשה, ‬רך, ‬ונקשנו‭ ‬בלשונות‭ ‬שלנו. ‬המשמעות‭ ‬של‭ ‬המילים‭ ‬התפוגגה‭ ‬ונותרנו‭ ‬עדר‭ ‬שמפיק‭ ‬צלילים, ‬מבצע‭ ‬יצירה‭ ‬חדשה‭ ‬וחד‭ ‬פעמית‭.‬

אחר‭ ‬כך‭ ‬המשכנו‭ ‬עם‭ ‬פלייליסט‭ ‬של‭ ‬יעל, ‬אורי‭ ‬וגיא‭ ‬וחזרתי‭ ‬להיות‭ ‬חלק‭ ‬סביל‭ ‬וסופג. ‬אין‭ ‬טעם‭ ‬לתאר‭ ‬כל‭ ‬קטע‭ ‬וקטע (ואת רובם ניתן לשמוע בפלייליסט יוטיוב שנמצא בראש העמוד), ‬אבל‭ ‬מה‭ ‬שכן, ‬אוכל‭ ‬להעיד‭ ‬על‭ ‬עצמי‭ ‬שלאחר‭ ‬החלק‭ ‬הראשון‭ ‬הרגשתי‭ ‬שאוזניי‭ ‬התחדדו‭ ‬יותר‭ ‬והרגשתי‭ ‬שאני‭ ‬מצליח‭ ‬להקשיב‭ ‬עמוק‭ ‬לקטעים‭ ‬שנוגנו, ‬נהניתי‭ ‬לגלות‭ ‬שמחשבות‭ ‬שרצו‭ ‬לי‭ ‬בראש‭ ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬החלק‭ ‬הראשון‭,‬ של‭ ‬מאיה‭,‬ חזרו‭ ‬על‭ ‬עצמם‭ ‬גם‭ ‬פה‭,‬ וזה‭ ‬היה‭ ‬בולט‭ ‬במיוחד‭ ‬בקטע‭ ‬של‭ ‬הריקוד‭ ‬האינדונזי, ‬בו‭ ‬השבט‭ ‬באמת‭ ‬היה‭ ‬קיים. ‬ובנוסף‭ ‬לקולות‭ ‬ולצלילים, ‬היה‭ ‬גם‭ ‬ריקוד‭ ‬ותנועות, ‬ותלבושת, ‬איפור‭ ‬ולוקיישן‭ ‬וצילום‭ ‬שהצליחו‭ ‬מאוד‭ ‬להעביר‭ ‬את‭ ‬אותה‭ ‬תחושה‭ ‬של‭ ‬מסה‭ ,‬של‭ ‬להקה‭ ‬שמכוונת‭ ‬יחד‭ ‬ויוצרת‭ ‬אנרגיה‭ ‬מאוד‭ ‬גדולה‭ ‬בזכות‭ ‬שהיא‭ ‬להקה‭,‬ בכח‭ ‬הריבוי‭.‬

החלק‭ ‬השלישי‭ ‬והאחרון‭,‬ הופעה‭ ‬של‭ ‬מאיה‭ ‬היה‭ ‬כמו‭ ‬מסע‭ ‬היפנוזה‭ ‬שקשה‭ ‬לנתק‭ ‬ממנו‭ ‬את‭ ‬העיניים, ‬או‭ ‬האוזניים. ‬חושך‭ ‬בכיתה, ‬הקרנה‭ ‬של‭ ‬מאיה‭ ‬עומדת‭ ‬על‭ ‬הבמה. ‬כבר‭ ‬שם‭ ‬יש‭ ‬משהו‭ ‬מרשים. ‬זו‭ ‬לא‭ ‬הולוגרמה‭ ‬או‭ ‬טכנולוגיה‭ ‬חדשנית, ‬בסך‭ ‬הכל‭ ‬הקרנה‭ ‬של‭ ‬אישה‭ ‬בגודל‭ ‬טבעי, ‬רגיל‭ ‬ללא‭ ‬פילטר, ‬על‭ ‬רקע‭ ‬שחור, ‬ובכל‭ ‬זאת. ‬ואז‭ ‬היא‭ ‬נכנסת‭, ‬עולה‭ ‬לבמה‭ ‬בבגדים‭ ‬הזהים‭ ‬לאלה‭ ‬של‭ ‬דמותה‭ ‬המוקרנת, ‬ומתמזגת‭ ‬אל‭ ‬תוך‭ ‬עצמה. ‬גם‭ ‬ברגעים‭ ‬שלפני‭ ‬שהאיחוד‭ ‬הזה‭ ‬קרה, ‬יכולתי‭ ‬לחזות‭ ‬איך‭ ‬הוא‭ ‬יראה, ובכל‭ ‬זאת, ‬היה‭ ‬בו‭ ‬קסם‭ ‬גדול. ‬דמות‭ ‬אור‭ ‬שטוחה‭ ‬שמתנפחת‭ ‬לתלת‭ ‬מימד‭.‬ התלבשות‭ ‬פסיבית‭.‬

אותו‭ ‬קסם‭ ‬נשמר‭ ‬והתגבר‭ ‬לאורך‭ ‬כל‭ ‬הפרפורמנס, ‬זה‭ ‬מתחיל‭ ‬בשירה‭ ‬רכה‭ ‬ונעימה‭ .‬היא‭ ‬עומדת‭ ‬במרכז‭ ‬כמו‭ ‬דיווה‭ ‬יומיומית‭ ‬ושרה. פעם‭ ‬מובילה, ‬ופעם‭ ‬מובלת‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬עצמה. חצי‭ ‬מרדף‭ ‬חצי‭ ‬ריקוד‭ .‬לפעמים‭ ‬זה‭ ‬בריחה‭ ‬ולפעמים‭ ‬זה‭ ‬רדיפה. אתה‭ ‬מנסה‭ ‬לתפוס‭ ‬יחד‭ ‬איתה‭ ‬שוב‭ ‬עוד‭ ‬רגע‭ ‬של‭ ‬איחוד‭ ‬עם‭ ‬הדמות‭ ‬המוקרנת‭ ‬אבל‭ ‬זה‭ ‬חמקמק‭ ‬ונוזלי‭ ,‬וכל‭ ‬הזמן‭ ‬מזכיר‭ ‬לי‭ ‬את‭ ‬החול‭ ‬הרטוב‭ ‬שהכי‭ ‬קרוב‭ ‬לשפת‭ ‬הים: ‬חול‭ ‬ספוג‭ ‬במים,‭ ‬אתה‭ ‬מטביע‭ ‬כף‭ ‬יד‭ ‬בתוכו‭ ,‬מרים, ‬ורואה‭ ‬את‭ ‬השקע‭ ‬שלה‭ ‬לשבריר‭ ‬שניה‭ ‬ואז‭ ‬היא‭ ‬נמסה‭ ‬בחזרה, ‬ומתיישרת‭ ‬לפני‭ ‬הקרקע‭ .‬ציור‭ ‬שאתה‭ ‬יודע‭ ‬איך‭ ‬הוא‭ ‬נראה‭ ‬רק‭ ‬עמוק‭ ‬עמוק‭ ‬בזיכרון‭ .‬או‭ ‬בשבריר‭ ‬של‭ ‬רגע‭ ‬כשהוא‭ ‬מול‭ ‬העיניים.

אחר‭ ‬כך‭ ‬היא‭ ‬עוברת‭ ‬למונולוג‭ ‬בו‭ ‬היא‭ ‬עולה‭ ‬לדירה‭ ‬עם‭ ‬חברה‭ ,‬שלרגע‭ ‬הלכה. ‬בינתיים‭ ‬היא‭ ‬נשכבת‭ ‬על‭ ‬המיטה‭ ‬ולפתע ‬מישהו‭ ‬מגעיל‭ ‬נכנס‭ ‬וקופץ‭ ‬עליה. ‬המפגש‭ ‬איתו‭ ‬היה‭ ‬משהו‭ ‬שהיא‭ ‬לא‭ ‬תכננה‭ ‬בשום‭ ‬צורה, ‬היא‭ ‬לא‭ ‬מבינה‭ ‬למה‭ ‬זה‭ ‬קרה‭ .‬וחוזר‭ ‬חלילה‭ ‬בלופ‭ ‬שוב‭ ‬ושוב. ‬המילים‭ ‬נשמעות‭ ‬כמו‭ ‬מנטרה‭ ‬שהיא‭ ‬ברוטלית‭ ‬מצד‭ ‬אחד, ‬אבל‭ ‬עצם‭ ‬החזרה‭ ‬והנסיון‭ ‬הנואש‭ ‬להגיד‭ ‬את‭ ‬המילים‭ ‬עוד‭ ‬ועוד‭ ‬בסדר‭ ‬שנכתבו‭, ‬היא‭ ‬הופכת‭ ‬לכמעט‭ ‬זנית‭ ‬וכל‭ ‬כך‭ ‬סוחפת‭. ‬זה‭ ‬מתחיל‭ ‬רגוע‭ ‬אבל‭ ‬זה‭ ‬מתגבר‭ ‬ומאבד‭ ‬שליטה‭ ‬לאט‭ ‬לאט‭. ‬אתה‭ ‬מקשיב‭ ‬למילים‭ ‬ורואה‭ ‬אותה‭ ‬מנסה‭ ‬להדביק‭ ‬את‭ ‬דמותה‭ . ‬‮”‬‭…‬והפחד‭ ‬עצמו‭ ‬הוא‭ ‬שמשתק‭ ‬או‭ ‬שהורג‮”‬‭ ‬היא‭ ‬אומרת‭ ‬בסוף‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬לופ‭, ‬ותוך‭ ‬כדי‭ ‬מנסה‭ ‬להתאים‭ ‬גופה. ‬אני‭ ‬זוכר‭ ‬שאני‭ ‬מוקסם‭ ‬מההבזקים‭ ‬בהם‭ ‬הפיות, ‬שלה‭ ‬ושל‭ ‬הדמות‭ ‬המוקרנת‭ ‬שלה‭ ‬מצליחים‭ ‬להתיישב‭ ‬אחד‭ ‬על‭ ‬השני‭ ‬ומיד‭ ‬מתנתקים, ‬וחוזרים‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬לדמותו‭ ‬שלו. ‬נקודות‭ ‬השקה‭ ‬קצרות‭ ‬שמעטרות‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬המחזה‭ ‬המהפנט‭ ‬הזה‭ ‬בעוד‭ ‬מימד‭ ‬שגורם‭ ‬לך‭ ‬להאמין‭ ,‬ולהיסחף‭ ‬עמוק‭ ‬אל‭ ‬תוך‭ ‬הנאום‭ ‬ריקוד‭ ‬הזה‭ ‬בתאבון‭ ‬גדול, ‬פתאום‭ ‬יש‭ ‬שבירה‭ ‬והדמות‭ ‬המוקרנת‭ ‬היא‭ ‬שיוצאת‭ ‬ונכנסת‭ ‬בחזרה‭ ‬מהצד‭ ‬השני‭ ‬ומתיישבת‭ ‬על‭ ‬מאיה‭ ‬שנשארה‭ ‬חשוכה‭ ‬לרגע. ‬אני‭ ‬זוכר‭ ‬שכל‭ ‬פעם‭ ‬שלופ‭ ‬אחד‭ ‬נגמר‭ ‬רק‭ ‬קיוויתי‭ ‬שיבוא‭ ‬הבא‭ ‬אחריו‭ ‬ומבחינתי‭ ‬זה‭ ‬יכול‭ ‬היה‭ ‬להימשך‭ ‬עוד‭ ‬שעה, ‬או‭ ‬עד‭ ‬מחר‭.‬

אחרי‭ ‬שזה‭ ‬נגמר(לצערי‭ (‬הגיע‭ ‬חלק‭ ‬לא‭ ‬פחות‭ ‬חזק‭ ‬(לשמחתי) ‬בו‭ ‬מאיה‭ ‬לקחה‭ ‬מיקרופון‭, ‬שמה‭ ‬אותו‭ ‬בפיה‭ ‬ופשוט‭ ‬ניגנה‭ ‬עם‭ ‬הקול‭ ‬שלה. האסוציאציה‭ ‬הכי‭ ‬דומה‭ ‬שהצלחתי‭ ‬לחשוב‭ ‬עליה‭ ‬היא‭ ‬של‭ ‬זמרת‭ ‬אופרה‭, ‬עומדת‭ ‬בגאון‭ ‬במרכזה‭ ‬של‭ ‬במה‭ ‬ענקית‭ ‬באולם‭ ‬ענקי‭, ‬משלבת‭ ‬את‭ ‬ידיה‭ ‬ושרה‭ ‬בשיא‭ ‬הפאתוס‭ ‬והדרמה‭, ‬לטינית‭ ‬בדציבלים‭ ‬מטורפים‭ .‬רק‭ ‬שכאן‭, ‬מאיה‭ ‬תחבה‭ ‬מיקרופון‭ ‬עגול‭ ‬שנראה‭ ‬כמו‭ ‬כדור‭ ‬טניס‭ ‬שהחוטף‭ ‬תוקע‭ ‬לחטוף‭ ‬בתוך‭ ‬הפה‭ ‬באלימות‭ ‬כדי‭ ‬שיישמור‭ ‬על‭ ‬שקט‭. ‬היא‭ ‬עמדה‭ ‬על‭ ‬הבמה‭ ‬המאוד‭ ‬רגילה‭ ‬הזאת‭, ‬בכיתה‭ ‬1007‭ ‬שהכי‭ ‬רחוקה‭ ‬במראה‭ ‬מהיכל‭ ‬התרבות‭ ,‬אנחנו‭ ‬יושבים‭ ‬על‭ ‬הרצפה, ‬והיא‭ ‬בפאתוס‭ ‬חלוש‭ ‬מפיקה‭ ‬צלילים‭ ‬שלפעמים‭ ‬נשמעים‭ ‬כמו‭ ‬דולפין‭ ‬בוכה, ‬ולפעמים‭ ‬כמו‭ ‬מודם‭ ‬קווי‭ ‬שמתחבר‭ ‬לאינטרנט. ‬כל‭ ‬המחזה‭ ‬הזה, ‬כולל‭ ‬הרפרנסים‭ ‬שהדמיון‭ ‬הצליח‭ ‬להפיק‭ ‬היה‭ ‬לא‭ ‬פחות‭ ‬ממרגש‭ ‬מבחינתי, ‬זו‭ ‬היתה‭ ‬חוויה‭ ‬עוצמתית‭ ‬וארספואטית‭ ‬מדוייקת‭ ‬ששימחה‭ ‬אותי‭ ‬מאוד‭.‬

כשאני‭ ‬חושב‭ ‬על‭ ‬החלק‭ ‬הזה‭ ‬של‭ ‬המופע‭ ‬לעומת‭ ‬החלק‭ ‬הראשון‭ ‬בתחילת‭ ‬הערב‭ ,‬בו‭ ‬כולנו‭ ‬דיברנו‭ ‬מילים‭ ‬ונוצר‭ ‬רעש‭ ‬של‭ ‬רבים‭ ,‬פתאום‭ ‬כאן‭ ‬הכל‭ ‬הלך‭ ‬והצטמצם, ‬כאילו‭ ‬עבר‭ ‬תהליך‭ ‬של‭ ‬הפשטה‭ .‬מכאוס‭ ‬של‭ ‬עשרות‭ ‬קולות‭, ‬היא‭ ‬בסוף‭ ‬הפיקה‭ ‬צלילים‭ ‬לבדה‭ ‬על‭ ‬הבמה, ‬בחושך, ‬בשקט, כשכולנו‭ ‬מהופנטים. ‬אני‭ ‬חושב‭ ‬שהיתה‭ ‬באוויר‭ ‬אותה‭ ‬כמות‭ ‬אנרגיה‭ ‬שפשוט‭ ‬התגלגלה‭ ‬מכולנו, ‬אליה. ‬כל‭ ‬המתח‭ ‬שקפץ‭ ‬בין‭ ‬הפיות‭ ‬של‭ ‬כולנו‭ ‬קודם‭ ‬לכן, ‬הסתדר‭ ‬סביבה‭ ‬במעגל‭ ‬שכלא‭ ‬את‭ ‬כולנו‭ ‬וגרם‭ ‬לנו‭ ‬לבהות‭ ‬בה‭ ‬גם‭ ‬עם‭ ‬העיניים‭ ‬וגם‭ ‬עם‭ ‬האוזניים‭ .‬כמו‭ ‬זיכוך‭ ‬אנרגטי‭ ‬והגעה‭ ‬ליסוד.‬

נורא‭ ‬נהניתי‭ ‬להישאב‭ ‬ללופ‭ ‬הזה‭ ‬שהחזיר‭ ‬אותי‭ ‬גם‭ ‬להרגלי‭ ‬ילדות‭ ‬ישנים‭ ‬כמו‭ ‬חזרה‭ ‬על‭ ‬מילים, ‬וגם‭ ‬הצליח‭ ‬להציף‭ ‬שאלות‭ ‬יותר‭ ‬עמוקות‭ ‬על‭ ‬יצירה‭.‬

תגובות