"עולם המבוגרים חווה את המציאות כך שבשלב מסוים אנחנו מפסיקים לראות, את רוב זמננו אנו מקדישים ללתת שמות וקטגוריות ובלנסות להגדיר את המציאות כדי לנסות ולהבין איך הכול מתחבר"
הולי כריס
מאת דביר בך
07.01.15

הוא היה אמן הנובלה הגרפית הראשון שזכה בפרס ספרותי יוקרתי, ניתן לו התואר של אחד מ”המאסטרים של הקומיקס האמריקני” ע”י המוזיאון היהודי בני יורק. הוא אף הושווה לסופר הנערץ ג’יימס ג’וייס בליריות שלו ובאמתחתו תשעה פרסי אייזנר ותשעה פרסי הארווי. אבל הוא בשלו, עדיין מתייחס ליצירות המופת שלו כאל “קריקטורות פשוטות”.

כריס וור הוא אמן קומיקס, הוא כותב ומאייר נובלות גרפיות מורכבות ומפותלות כל כך, שייקח לכם כמה דקות טובות לעבור ולקרוא בעיון רק עמוד אחד. הוא נודע בעיקר בשל הנובלות הגרפיות “ג’ימי קוריגן, הילד החכם בעולם” ו”סיפורי בניינים”. עבודותיו חוקרות נושאים די אופטימיים כמו בידוד חברתי, סבל רגשי ודיכאון לצד זיכרון ונוסטלגיה. סת׳, אמן קומיקס מפורסם אחר, אמר עליו: “כריס ממש שינה את חוקי המשחק, לנוכח יצירותיו אמנים רבים הרגישו נבוכים ואמרו לעצמם – ‘שיט, נראה לי שאני צריך להתאמץ יותר’. ” הסגנון של וור משקף את שנותיה הראשונות של תקופת המאה העשרים ואת האופי של העיצוב הגרפי וסטריפי הקומיקס בעיתונות באותה עת. וור מוכר לא רק בזכות התכנים עצמם אלא גם בשל האריזה הכוללת שהיא הפורמט. אצל וור קיים מעבר מתמיד בין פורמט רגיל וסטנדרטי של סטריפ קומיקס לפורמטים חדשניים שלוקחים השראה מעולם הפרסום של אריזות המזון ומצעצועים ובובות בחיתוכי נייר מימים עברו.

ware-04

“Lint”, 2010

 

וור מעיד על תהליך העבודה הקונספטואלי והמעשי שלו ואומר: “אני מתייחס לסגנון האיור שלי ולפורמט בו אני עובד ע”פ חוקי הטיפוגרפיה. חוקי הטיפוגרפיה מכתיבים לי את איך שאני מצייר, כך אני שומר על מרחק סביר והגיוני מהסיפור, דבר אשר נותן לי זווית הסתכלות נכונה. אני משתדל להשתמש בצבעוניות נטורליסטית נאמנה למציאות. הצבע עוזר לאחד את הסיפור, לעזור בקריאות האינטואיטיבית ומשמש כדי לזקק חוויה “תפישתית” שלפי דעתי דומה לנקודת המבט המבוגרת. עולם המבוגרים חווה את המציאות כך שבשלב מסוים אנחנו מפסיקים לראות, את רוב זמננו אנו מקדישים ללתת שמות וקטגוריות ובלנסות להגדיר את המציאות כדי לנסות ולהבין איך הכול מתחבר.” הוא  טעם וניסה עשרות פורמטים שונים לנובלות הגרפיות שכתב ואייר. החל מספרי ענק, דרך ספרוני בדיחות קטנטנים וכלה בערכות יצירה וגזירה. כעת הוא חוזר בפורמט מוכר וידוע – סטריפ קומיקס שבועי באתר של עיתון “הגרדיאן” (The Guardian) הבריטי הנקרא “השבת האחרונה” The) Last Saturday). הקומיקס השבועי יעקוב אחרי חייהן של שש דמויות מהעיר סנדי פורט אשר במישיגן, ארה”ב. כל השש סובלות מדיכאון וחוסר ביטחון כנהוג אצל וור. הפורמט השבועי אמנם קלאסי ומוכר אך בא עם טוויסט של חוויה אינטרקטיבית, בריחוף מעל הקומיקס סמן העכבר יהפוך לזכוכית מגדלת, חוויה זו תנגיש את קריאת הקומיקס לבעלי הפלאפון החכם. צוות “הגרדיאן” מבטיח לשכלל את חווית המשתמש ולהציע פיתוחים אינטרקטיביים חדשים עם התפתחות
הקומיקס.

יש משהו מאוד משונה בצניעות המפתיעה והלא כל כך ברורה של אדם שהשיג כל כך הרבה, אך הענווה היא כור מחצבתו של וור והיא הבסיס הדומיננטי ביצירתו. וור מתייחס לקומיקס כאל “אמנות המעמד הפועל” ו”האמנות של האנשים”. כשנשאל במהלך ראיון אם הוא חושב שיש ערך בעבודתו,  הוא אמר שהוא נע בין לסבול את יצירתו ובין לשנוא אותה שנאה עזה, והוסיף, כי מה שחשוב בעיניו הוא פשוט להיות נחמד וסימפטי לאנשים אחרים. אולי זאת הסיבה שכל כך הצליח.

JRA_CHRIS_WARE_004.jpg

‘Building stories’ על מגוון הפורמטים הרחב שלו

1681628-slide-slide-2-chris-ware-brilliantly-bundles-building-stories

 

שער למזין הניו-יורקר

שער למזין הניו-יורקר

Jimmy corrigan the smartest kid on earth

Jimmy corrigan the smartest kid on earth

 

שוחחתי עם פרופ’ רותו מודן – אמנית, מאיירת ומחברת ספרי קומיקס ישראלית, זוכת פרס אייזנר בכדי להבין יותר לעומק מדוע כריס וור כל כך מוערך. יוצר שההגדרה “אמן הוליסטי” (הוליסטי – כולל, שלם, או מכיל בתוכו הכול) לא זרה לו כלל ואף מאפיינת אותו במדויק.

רותו מודן על כריס וור: “וור נחשב לאמן הקומיקס הנחשב והמוערך ביותר כיום בעולם. הוא המציא ופיתח דרך חדשה פורצת גבולות לספר סיפור. בניגוד לספרים אחרים, אצל וור אין נרטיב לינארי, ע”י שימוש מאתגר בפורמט יש דקונסטרוקציה של העלילה בסיפורים שלו והצופה יכול לבחור במספר כיווני קריאה. קומיקס מאפשר לנו לראות הכול בבת אחת, אין טיים ליין שמכתיב עלילה ומספר פריימים יכולים להתקיים במקביל. כמויות התוכן שהוא מייצר הן לא עניין של מה בכך, חרף ההספק הרב תמיד יש איכות ביצוע גבוהה מאוד. בעודו נשען על יסודות הקומיקס הקלאסי והעמקתו התרבותית, וור מנסה באופן מתמיד לנסות ולפתח פורמטים חדשניים ובועטים. הוא עושה שימוש בטיפוגרפיה שמשולבת בתוך היצירה כחלק מהותי ובלתי נפרד ממנה, גם מעצבים גרפיים יכולים להתפעם מיצירתו ולא רק קומיקסאים. כתיבת קומיקס או נובלה גרפית היא תהליך ארוך ותובעני שדורש עבודה רבה והשקעה, וור לא מסתפק רק ביצירה אלא גם בהפקה, הוא המו”ל של עצמו.”

פרסי אייזנר (הנחשבים לאוסקר של תעשיית הקומיקס),‏ הם פרסים הניתנים להישגים יצירתיים בספרי קומיקס אמריקאים. פרסי אייזנר נקראים על שמו של האמן וחלוץ הכותבים ויל אייזנר. המועמדויות בכל קטגוריה נבחרות על ידי צוות של חמישה שופטים, כשלמוציאים לאור בתחום ניתנת האפשרות לשלוח מועמדויות. ההצבעה נערכת על ידי כל הגורמים בתעשייה כגון: יוצרים, מפרסמים, מוכרים וכו’. הרשימה הנבחרת מוצגת ב- Comic-con הבינלאומי הנערך בסן דייגו בחודשי יולי אוגוסט מדי שנה. וור הנחבא לכלים מוצא את עצמו במצב בו הוא מועמד ואף זוכה בפרס המכובד מכל כמעט כל שנה החל משנת 95′. על עבודתו האחרונה ‘Buildings stories’ שנחשבת ליצירת המופת שלו, זכה וור בארבעה פרסי אייזנר בקטגוריות של: הרומן הגרפי הטוב ביותר, הכותב/אמן הטוב ביותר, הלטרינג הטוב ביותר ועיצוב ההוצאה לאור הטוב ביותר.

chris-ware

1681628-slide-slide-7-chris-ware-brilliantly-bundles-building-stories

Building stories

“אני חושב שהאמת תמיד פשוטה. היא פחות או יותר חייבת להיות. היא צריכה להיות מספיק פשוטה שילד יוכל להבין אותה. אחרת יהיה מאוחר מדי. עד שתבין אותה יהיה מאוחר מדי.” הציטוט הכה מדויק בעיניי למעלה שייך לקורמק מקארתי, סופר שאני אישית מאוד התחברתי לעבודתו כאשר קראתי לראשונה את ספרו “הדרך”. על אף שהוא עושה שימוש בתפאורה שונה בתכלית מכריס וור הוא מספר בדיוק את אותו הסיפור – רומן פילוסופי מוסרי, עמוק ומרגש, על הנורא ביותר והטוב ביותר שאנו מסוגלים לו. אומרים שישנה דרך להתחבר אל אדם שאינו רוצה בחברתו של אף אחד, כל שעליך לעשות הוא להצטרף לשורותיו במאבק כנגד העולם. כמה קל להתחבר לוור, הוא מושך אותך אליו בקו, כתם ופורמט ומשאיר אותך אצלו להשתהות בחוויה הסיפורית. שניכם יחד יוצאים למסע צלב אידיאולוגי כנגד מטאפורות מתות וקלישאות שהעולם המזויף שלנו נוהג לספק במקום אמת אחת מאוד פשוטה. מהי אותה אמת? זה כבר כנראה עניינו של כל אחד עם עצמו.

שיחה מעניינת עם הסופרת זיידי סמית’:

תגובות