עלבון

בשבוע שעבר בהפסקה הגדולה ישבתי בחצר והשגחתי על הילדים, תוך כדי שיחה עם חברה לעבודה. דיברנו על העבודה ועל הופעה שהיא הולכת אליה, ופתאום בזווית העין ראיתי ילד שעומד על מדרגה גבוהה ופתאום בא ילד אחר ותופס לו את הרגליים. התוצאה הייתה צפויה מראש, כמובן – הילד נפל וקיבל מכה בקרסול.

קמתי מיד וניגשתי אליהם. הילד שהפיל התחבא בצד (כאילו שאני לא רואה אותו) והילד שנפל ישב על הרצפה, החזיק את הרגל ובכה. אני חיבת להודות שכשאני רואה ילד בכיתות הנמוכות בוכה, זה ממש צובט לי את הלב. אני יודעת שבאותו רגע כל מה שהוא רוצה זה חיבוק חם ואוהב מאמא או מאבא, ואני לא יכולה באמת לעזור לו בזה באותו רגע.

די מהר הבנו שהפציעה שלו בכלל לא רצינית, אבל הוא עדיין ישב ובכה וכל הזמן אמר בזעזוע "הוא הרביץ לי, הוא הרביץ לי". ואז הבנתי שמה שכואב לילד זאת לא הרגל, אלא הנפש. הוא נפגע מזה שחבר שלו, ששיחק איתו יפה עד לאותו רגע, בחר פתאום לפגוע בו. זה היה עלבון מעורב עם אכזבה, ולזה קרח לא יעזור. הסברתי לו שאם ילד הרביץ לו, זה אומר משהו עליו – על איך שהוא מתמודד עם בעיות ועל איך שהוא מרגיש באותו רגע – ולא על עצמו, על הילד שהותקף, ולכן אין לו מה להיעלב. אני לא בטוחה שזה עזר, אבל אחרי כמה דקות הוא נרגע וחזר לכיתה בעצב.

עצוב לי לראות ילד פגוע, וזה לצערי קורה לא באופן נדיר, אני שמחה שאני יכולה לפחות להיות לצידם ברגעים הקשים האלה. זה חלק מהשליחות שלי.

פוסטים קשורים

הדרך שלא הלכתי בה

בכל החלטה שאנחנו עושים, אנחנו בוחרים דרך, נתיב שאליו הבחירה שלנו מובילה. הבעיה היא שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת

קרא עוד »

ללמוד חכם

תקופת בחינות? עבודות שנשארו לכם להגשה? לא מצליחים להתרכז? מי מאיתנו לא מכיר את המאבק הפנימי הזה בין החובה לשבת

קרא עוד »

יומולדת

יש לי יום הולדת עוד מעט ואני ממש מתבאסת שעכשיו החופש הגדול. הייתי רוצה דווקא לחגוג עם התלמידים שלי את

קרא עוד »

בואי כלה

אני באה! אני באה! רק רגע, תנו לנשום, תנו לעכל את השינוי שהולך לבוא. אני מבטיחה לבוא, רק תנו לי

קרא עוד »

עלבון

בשבוע שעבר בהפסקה הגדולה ישבתי בחצר והשגחתי על הילדים, תוך כדי שיחה עם חברה לעבודה. דיברנו על העבודה ועל הופעה

קרא עוד »