זכרונות מגיל הילדות בו היתי מתרגשת כל פעם שאמא שלי היתה קונה לי את הציוד לבית הספר. הכנת התיק לשנת הלימודים החדשה היה הדבר הכי מרגש שיש. כמה ימים לפני תחילת השנה, הייתי יושבת ליד אמא ומסתכלת איך היא אורזת את כל הספרים הישנים ומוציאה את החדשים. עוטפת אותם בנייר עטיפה מיוחד ושמה לי מדבקות משמחות. תמיד היא קנתה לי את הטוב ביותר. הייתי מגיעה לכיתה עם קלמר מלא בטושים צבעוניים, עפרונות, מחדדים ומחקים בכל מיני צורות.
תיק הגב היה הדבר הכי משמח שיש. היא היתה שמה לי בכיס הקטן את התמונה שלנו יחד, כדי שאזכור כמה הם אוהבים אותי. את המפתח היא היתה קושרת לי עם שרוך ורוד זוהר כדי שלא ילך לי לאיבוד. התחושה הזו נשארה איתי עד היום, כשאני רואה ילדים הולכים לבית הספר בתחילת השנה אני מקנאה בהם מאוד. היה לי כיף להיות בבית הספר, אהבתי את המסגרת הזו ואולי זה מה שמסביר את האהבה הגדולה שלי ללימודים.
בגיל מאוחר יותר, בית הספר הפך להיות תובעני, אבל עדיין אהבתי אותו. עד היום.
